ורשאי (ורשבסקי), לוי (לווק)

בן רחל (הלנה) ואברהם. נולד בשנת 1902 בעיירה זדונסקה וולה שליד לודז', פולין למשפחה אמידה ושומרת-מצוות. אביו היה מראשי הקהילה היהודית וחבר במועצת העיר. גם אמו עסקה בענייני ציבור ובשנת 1906 קיבלה מידי יורש העצר הרוסי מדאליה כהוקרה על טיפולה המסור בפצועי מלחמת רוסיה-יאפאן. לוי הנער חונן מילדותו בתבונת-כפיים ובמיוחד נמשך אל הציור והפיסול. בשנת 1923 עלה לארץ-ישראל דרך ביירות. תחילה שהה חודשים אחדים במושבה מטולה ואחר-כך עבר למושבה מנחמיה שבעמק הירדן ושם עבד בגידול טבק. אז גם המציא מכונה להשחלת עלי הטבק שייעלה מאוד את העבודה. בשנת 1925 עבר לתל אביב ושם עבד בטפסנות בניין, ובקישוט חזיתות-בתים בפסלים. ואולם משאת נפשו היתה לשוב לחיי הכפר וכעבור שלוש שנים אמנם שב למנחמיה ובה קיבל על עצמו את תפקידי השמירה במקום. במכתב לידידו מאותה תקופה כתב באותו זמן: "בלילה קוטף אני שושנים. שוחה אלי רוחי הביירוניסטית; יש קצת סכנה, יחידי לאורך הקיר… בדרך כלל אני 'מכייף' וכפי הנראה לא אעזוב עד אחרי הקציר". משפחתו בחוץ-לארץ לא חדלה מהפציר בו לשוב לפולין, אבל הוא דחה זאת מכל וכל. בליל כ"ג בתמוז תרפ"ח (12.7.1928) בהיותו בשמירה נהרג על-ידי גנבים ערבים והוא בו עשרים ושש. הוא נקבר בבית העלמין במנחמיה. הניח אם, אב, שתי אחיות ושני אחים.