ורקר, ישראל-יהושע

בן מניה ואליהו, נולד ביום ב' באלול תרפ"ט (7.9.1929) בעיר ברודי, פולין. מילדותו חונך חינוך מסורתי ב"חדר", הצטיין בתפיסתו הטובה ונודע כעילוי. בשנת 1935 עלה עם הוריו לארץ-ישראל. את חינוכו העיקרי בארץ קיבל בתלמוד-תורה "חפץ-חיים" במגדיאל וכשסיים שם את לימודיו בהצלחה עבר לישיבת הרב עמיאל בתל- אביב. גם שם הצטיין והשאיר בכתובים כמה מעבודותיו החשובות. לאחר זמן עבר לישיבת "היישוב החדש" בפתח תקווה, ושמו יצא כתורני מופלג, אולם לרגל מצבם הכלכלי הקשה של הוריו החל לעבוד חצי יום במשק הוריו ואת המחצית השנייה הקדיש לתלמודו. הוא נבחר על-ידי סניף "הפועל המזרחי" במגדיאל כבא-כוחו בלשכת-העבודה ומילא תפקידו בהצלחה. בפרוץ מלחמת-העצמאות נענה מיד לצו והתגייס. הועבר לנתניה ובה קיבל את אימונו היסודי. עם פלוגתו, אשר השתייכה לחטיבת "אלכסנדרוני", הועבר ממקום למקום בגבול "המשולש". הצטיין בסדר ובדייקנות בעבודה. ישראל-יהושע ניצל כל חופשה קלה כדי לעזור להוריו אשר אהבתו ומסירותו הרבה אליהם נתגלו בכל הזדמנות. הוא השתתף עם יחידתו בכל הקרבות שבסביבה. כמקלען השתתף בקרבות כפר יעבץ, מגדל צדק, ראש העין, לטרון, קאקון, שם נפצע קלות ברגלו. ב-15 ביולי 1948 בערב החליפה פלוגתו פלוגה אחרת מהחטיבה במשלטים שממזרח לקולה וטרם הספיקה להיערך ולהתחפר כהלכה במקום. למחרת בבוקר תקפו כוחות הלגיון את המשלט. כשהם מסתייעים באש ארטילרית ושריוניות, שטפו את עמדות המחלקה במשלט הקדמי ואילצו את הפלוגה לסגת. עם רגל חבושה השתתף בקרב וחיפה במקלעו על מחלקה שלמה עד אשר נפל חלל ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948) והובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.