ורסנו, יצחק (ז’יקו)

בן אהרן ואולגה. נולד ביום כ"ג באב תש"ח (28.8.1948) בסופיה בירת בולגריה ועלה באותה שנה ארצה עם משפחתו. הוא למד בבית הספר היסודי "גאולים" בירושלים ובבית הספר התיכון המקצועי, בו למד מסגרות מבנים. הוא היה חבר בתנועת הנוער "העובד והלומד" ויותר מחמש שנים היה חבר י.מ.ק.א. בירושלים, כחובב כדורגל. הוא היה נעים הליכות ובעל נימוסים, נחבא אל הכלים ושקט בהליכותיו. מעולם לא פגע בחבר והרגיש שלא בנוח כשנעשה במחיצתו דבר שלא נעם לסובבים אותו. יצחק גויס לצה"ל באוגוסט 1966. מאחר שחלם להשתתף בפעולה ממשית התנדב לצוללנים, אך שבוע לפני צאת הצוות של הצוללת "דקר" לאנגליה, נשלח ל"גולני". במלחמת ששת הימים נלחם בשורות חטיבה זו ולאחר המלחמה המשיך לשרת ברמת הגולן. תוך כדי שירותו לקה במכת קור ואושפז בבית החולים וחייו היו בסכנה, אך הוא החלים וחזר לשירות. כשהתקרב מועד שחרורו תכנן לעזור לאביו בבית המלאכה שלו, כי ראה עד כמה אביו עובד קשה ורצה לשחרר בכך את אמו, שבאה לעזרת אביו. אור ליום י"ג באב תשכ"ט (27.7.1969), בסיור האחרון שהיה עליו לבצע לפני צאתו לחופשת שחרור, נפל מפגיעת רסיס בראשו, בהיתקלות עם מחבלים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מפקד היחידה כתב להוריו של יצחק במכתב תנחומים: "תפקידו (של יצחק) כנהג בגדוד היה כרוך בהרבה אחריות והוא היה אחד מנהגינו הרציניים והאחראיים ביותר. הוא מילא את תפקידו לדוגמא והיה למופת לכל חבריו. – – – תפקידו האחרון לפני פציעתו היה להביא את מכוניתו למקום בו לא תוכל להיפגע מאש המחבלים וכך הציל את חייהם של נוסעי המכונית. חבריו ומפקדיו יזכרוהו תמיד כנהג מעולה וחבר טוב, אשר שירת את מדינתו ליד ההגה – וליד ההגה נפל".