ורנר, משה

בן ביילה ויהושע, נולד ביום י"ח בחשוון תר"ף (11.11.1919) בעיר בייץ', מערב-גליציה. הוא למד שנים אחדות בישיבת האדמו"ר לבית האלברשטאם בבובוב. במלחמת-העולם השנייה התענה במחנות-עבודה ואחרי השחרור הצטרף לקיבוץ-ההכשרה "לניצחון" של "בני-עקיבא" בקרקוב. הוא נתגלה כמדריך רוחני מוכשר לחינוך החברים לתורה ולמצוות ולהגשמה קיבוצית בעבודה. משה נשלח מטעם מרכז תנועת "תורה ועבודה" בפולין לארגן ולהדריך קבוצות-הכשרה בגלייוויץ ובביטום שבשלזיה עילית. בעוברו במסעו את ברלין הלך בין תפילת-שחרית ובין פת- שחרית לסדר מטבח כשר במחנה-המעבר של הפליטים שבאו מפולין. הוא הצליח להמשיך דרכו לפרייביץ שבגרמניה, שם אירגן וניהל חוות-הכשרה של "תורה ועבודה". אחרי נישואיו במאי 1947 עלה לארץ-ישראל עם רעייתו והם הצטרפו לכפר עציון. אחרי שנות מנהיגות והדרכה מצא לו שם את מקומו כאחד העובדים הרגילים ומילא תפקידו בשקידה בעבודות המשק. בראשית ההתקפות הערביות על גוש עציון בחורף תש"ח עברו רעייתו ובנו הפעוט ירושלימה והוא התמסר לאימונים, לשמירה, ולעבודות ביצורים והשתתף בקרבות עד שנפל עם נפילת הכפר ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.