ורמונד, שמואל

בן שרה וצבי. נולד ביום כ"ג בכסלו תרע"ז (18.1.1916) בשווייץ. הוא גדל והתחנך בחבל אלזאס-לוטרינגן, שם הצטרף לתנועת הנוער הציונית-הארצישראליסטית "דרור". מאוחר יותר הצטרף למפלגת "פועלי ציון" ולסניף "החלוץ" המקומי שממנו יצא להכשרה בשנת 1935. בשנת 1938 עלה לארץ-ישראל, הצטרף לקבוצת "אלונים" ונטל חלק בהקמת שיח' אבריק. במסגרתה היה בין העולים הראשונים על אדמות קוסקוס ונרתם, יחד עם כל חבריה למשימות חשובות בעבודה ובהגנה. כבעל מזג טוב, נוח לבריות ושמח בחלקו, נתחבב על כל חבריו. הוא לא חסך מאמצים לעשות כל מלאכה על הצד הטוב ביותר, רחש לעצמו ידיעה יסודית בשפה העברית והתערה יפה בחיי הקבוצה. עד מהרה התבלט בתרומתו לתפקידי השמירה והאימונים ויצא למלא משימות מיוחדות, בטחוניות ואחרות. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה נענה מיד לקריאת המוסדות הלאומיים להתגייס למאמץ המלחמתי נגד הנאצים. הוא הצטרף לחיל התובלה ובהמשך שירותו הועבר לפלוגת ספקי המים. שלוש שנים שירת בקווים הקדמיים במצרים ובלוב. ביקוריו בבית היו מועטים וקצרים, אך זה לא רופף את קשריו לקבוצה וגעגועיו אליה, לנופה ולעבודה בה ביטא במכתבים שהיה שולח לשם ממקומות שירותו. ביום כ"ז בניסן תש"ג (1.5.1943) נמצא עם פלוגתו על אנייה שהובילה חיילים מצבאות הברית למאלטה. התקפה גדולה של אווירוני האוייב טיבעה את האנייה תוך דקות ספורות. על סיפונה היו למעלה משלוש מאות חיילים יהודים ומהם טבעו מאה וארבעים איש ושמואל ביניהם. הניח הורים אח ושתי אחיות. בחוברת זיכרון לנופלים "הצבי ישראל על במותיך חלל", שהוציאה קבוצת אלונים בשנת תש"י נכתב בין השאר: "וגם שמואל, זה הבחור רחב הכתפיים שיכולת להעמיס עליהן רבות, באשר היו הכתפיים חבריות מוכנות לנשיאה. התהלך בתוכנו מלא שמחת חיים ומפזר את בת צחוקו הטובה, האנושית והנאמנה לכל עבר. וידעת: איש שורשי היה שמואל, הכה שורש בתוכנו כעץ וכסלע ביער. העין היתה נצמדת מדי פעם בהופיע שמואל מחזית מצרים ומנסיעה למזרח לשעות ספורות לביקור חטוף. ומיד סביבו כל החברים והוא בתווך וברוח טובה וקלילה, מפזר חששות ומרעיף בטחון במבוכת הימים. ומוזר מותו – ירידה במצולות ים! וגם הוא לא בא לקבר ישראל!" בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים הוקמה לזכר הנעדרים אנדרטה דמויית אנייה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות הנופלים.  החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.