ורטנשטיין, ישעיהו

בן לוטי ואברהם, נולד ביום כ"ה באייר תרצ"א (12.5.1931) בבוקרשט, בירת רומניה ולמד בבית-הספר הדתי על שם המלבי"ם. אחרי שחרור רומניה מהכיבוש הנאצי שלחוהו הוריו ארצה עם "עליית-הנוער", ודרך איסטנבול, אנטוליה וסוריה הגיע לארץ ברכבת ב-22.10.1944. התחנך בחוות-הלימוד שבצפון תל-אביב ובחברת הנוער העולה במשק עיינות והתקשר לעבודת האדמה. אחרי למעלה משנתיים הגיעו הוריו לארץ בנתיב הבריחה וההעפלה ונעצרו בקפריסין. להוריו כתב בעברית משובשת – ובלבד שתהיה עברית – על חייו וגעגועיו לראותם כבר בארץ, על התפעלותו ממראה עיניו במשקים שביקר ועל האירועים שהסעירו את היישוב ("השבת השחורה", דיכוי בריטי ועוצר, פרשת "יציאת אירופה", הקמת 11 הנקודות בנגב וכו'). באחד המכתבים הודיע על רצונו להתכונן לבחינת-הבגרות "מפני שמלחמת-השחרור של ארצנו דורשת גם אנשים בעלי השכלה". ב-3.3.1948 כתב: "אם אני ועוד כמוני נצטרך להחזיק רובה ביד בגיל של 16 שנה ולא לישון בלילות – זה קשה, אבל יכולים את זה עם מרץ, בתקווה למחר ולא להווה". אחר-כך גויס לשירות מלא ונשלח לקורס-חבלנים. היומן שכתב בקורס מוסר תיאור חי של הקורס וסדר יומו. הנער בשנתו ה17- נרתם לסדר ולמשמעת של חייל עם כל החומרות של מחנה צבאי. אחרי תרגילו הראשון בפיצוץ רשם ביומנו מה שהירהר בשעת מעשה: "אני לומד עכשיו להרוס במקום ללמוד לבנות. אבל כאלה הם הזמנים וצריכים לדעת גם להרוס ולחבל באויב כדי שנוכל לבנות ולהתבסס על אדמתנו". בחופשת חג הפסח נפגש עם הוריו שבאו לארץ. אמו ניסתה לשדלו שלא יעזוב אותם, כי הם זקוקים לעזרתו בסידורם בארץ, והוא השיב לה כי עכשיו המולדת קודמת להורים, ויש להילחם באויב כדי שתהיה לנו ארץ. ישעיהו יצא לחזית ושירת ביחידת הגמ"ר בחטיבת "גבעתי" כחבלן במלחמה נגד הכנופיות ונגד הפולש המצרי עד שנפל ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) ליד זרנוגה. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.