ורטמן, אהרן

בן סימה ואברהם-יוסף, נולד ביום ט"ו בסיוון תרע"ה (28.5.1915) בירושלים. בהיותו בן שלוש נסע עם אמו ואחיו בן השבע לגרמניה כדי להצטרף לאבי המשפחה שנסע לשם לפני פרוץ מלחמת-העולם הראשונה. בגלל שיבושי-דרכים בעטיה של המלחמה נתקעו בעיר קושטא שבתורכיה וכעבור שנה וחצי חזרו לארץ-ישראל. רק בשנת 1920 הצליחה המשפחה להגיע לגרמניה ולהצטרף לאבי המשפחה שישב בברלין. שם למד אהרן לפני-הצהריים בבית-ספר יהודי- גרמני מיסודה של הקהילה היהודית ואחר הצהרים למד ב"תלמוד-תורה" לימודי יהדות: תפילה, חומש ורש"י, נביאים ותלמוד. בהיותו בן עשר חזר עם המשפחה לירושלים ונתקבל לתלמוד-תורה "עץ-חיים". כשסיים שם את לימודיו נכנס לישיבת "סלבודקה". היה חריף-מוח ומהיר-תפיסה. הצטיין בלימודיו ובהתנהגותו המופתית. מוריו ומנהליו חיבבוהו מאוד. בכל שלבי חינוכו התבלט בדרך- חשיבה עצמאית ומקורית. אהרן הפסיק את לימודיו ב"ישיבה" ונכנס לסמינר למורים "מזרחי" בירושלים, אך החליט לא לעסוק בהוראה ועבר קורס אינטנסיבי להנהלת חשבונות. הוא סיים את הקורס בהצלחה והחל לעבוד כפקיד בסניף הבנק "הלוואה וחסכון" בנס ציונה. אולם הוא לא הסתפק בעבודתו הרגילה, כי אם למד ולימד. הוא יסד "חוג לתלמוד", שמדי ערב בערב התאספו בו כשני מניינים ללמוד דף גמרא. מפעם לפעם הוזמן (ועתים הזמין את עצמו) לקיבוצים הדתיים שבסביבות רחובות-נס ציונה-ראשון לציון והרצה שם על בעיות מחשבה ורגש. כל פעולתו זו היתה שלא על מנת לקבל פרס. אבל לא בתיאוריה ובתורה בלבד היה שקוע, אלא גם בשאלות החברה הדתית ובמיוחד בענייני הנוער הדתי. כן התעניין בבעיות כלכלה שונות. לכל השאלות האלה הקדיש את כשרונותיו כעיתונאי ושימש כתב עיתון "הצופה" וגם כתב בשבועון הדתי "היסוד", שיצא אז לאור בתל-אביב. היה אדם נוח לבריות ואיש-מחשבה אשר הומור, לשון מדויקת וסגנון נאה נתמזגו בו יחד. היה מסור מאוד למשפחתו, ידיד נעים לחבריו ומקובל על מכריו ויודעיו. מוכן תמיד לעזור לזולת וללא חשבונות. לאחרונה חזר לירושלים עירו ונתקבל לעבודה ב"מרכז ברנדייס" של ההסתדרות הרפואית "הדסה". היה חבר הסתדרות "הפועל המזרחי" וחבר ה"הגנה". עם פרוץ מלחמת-העצמאות וכאשר טבעת המצור על ירושלים הבירה נתהדקה, מילא בעירו תפקידי-הגנה שונים. ביום י"ט באדר א' תש"ח (29.2.1948), בהיותו בתפקיד, נפל חלל מכדור אויב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה. השאיר אחריו אישה ושני ילדים.