ורדי, מיכאל

מיכאל, בן רנה ורפאל, נולד ביום י"א בכסלו תשי"ב (10.12.1951) בתל-אביב. אביו נמנה עם הקצונה הבכירה של צה"ל. מיכאל למד תחילה בבית-הספר היסודי "צהלה" בתל-אביב, ואחר-כך בבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא סיים את לימודיו התיכוניים במגמה המתמטית בבית-הספר התיכון העירוני ד', בתל-אביב. מיכאל היה תלמיד מעולה ונער רציני בגישתו לחיים. חרף העובדה שבחר במתמטיקה ובפיסיקה כמגמות ההתמחות שלו, הרבה לקרוא ספרות אנגלית ועברית, והיה מעורה וקשוב לכל תחומי האומנות. בבית-הספר היה אהוב על מוריו וחבריו לכיתה, וגם בשבט צופי "צהלה" קרנה דמותו. במסגרת בבית-הספר התיכון פעל מיכאל כחניך וכמדריך גדנ"ע ובשבט צופי "צהלה" הדריך במשך למעלה משנתיים. בתום בחינות הבגרות בקיץ תשכ"ט, נסע מיכאל עם ידידים לטיול באירופה. מיכאל גויס לצה"ל בחודש ינואר 1970 והתנדב לחיל האוויר. מקץ שנה עבר לחיל השריון, ושם סיים בהצטיינות קורס מפקדי-טנקים וקורס קצינים. מיכאל השלים בהצטיינות גם את קורס קציני השריון והוענקה לו דרגת סגן-משנה. מיכאל נשאר כמדריך בקורס קציני שריון. עם תום שירותו הסדיר בצה"ל החליט לעשות שנה אחת בשירות קבע. שלושה מחזורים הדריך מיכאל בקורס קציני שריון, והוא נודע בין חניכיו ועמיתיו כקצין ומדריך אחראי ומסור לתפקידו, וכאדם הקרוב ומבין את נפש זולתו. מלחמת יום-הכיפורים מצאה את מיכאל ביום האחרון לשירותו הסדיר בצה"ל. למחרת עמד להשתחרר ולהתחיל בלימודיו בפקולטה להנדסת-מכונות בטכניון בחיפה. גדודו חנה במרכז סיני והותקף בצהרי יום כיפור מן האוויר. הגדוד נצטווה לנוע לעבר הגזרה הצפונית של התעלה כדי להדוף את הפולשים המצרים. מיכאל פעל כמפקד מחלקת טנקים על קו המים באזור מעוז "מפרקת". משימתו הייתה ליצור קשר עם המעוז הנצור, ולהחזיק מעמד עם אנשיו ולטהר את המעוז מחיילי אויב. בלא דופי מילא מיכאל את משימתו, כשהוא מגלה שקט נפשי וכושר מנהיגות למופת. לאחר מכן, כאשר הותקפה הפלוגה מצפון ונתקעה בביצות הטובעניות, נע מיכאל צפונה, השמיד שני טנקי אויב, שני גשרים, וניקה את השטח מחיילי האויב. על פעולה זו חזר פעמיים, תוך גילוי חירוף-נפש ושיקול דעת מופתי. לעת בוקר, בעלות השחר של יום ראשון י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נתקע הטנק שלו בקרבת המעוז. מיכאל ירד מן הטנק ועלה על טנק אחר, כדי לחלץ את אנשי המעוז. בדרכו פגע טיל בצריח הטנק בו ניצב מיכאל, הפילו לקרקע והרגו. תחילה הוכרז כנעדר, ובדצמבר 1973, ערב יום הולדתו הכ"ב, הוכרז כחלל נעדר. ביום י"ב בסיון תשל"ה (22.5.1975) הובא מיכאל למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. ערב המלחמה הועלה לדרגת סגן. בחודש אייר תשל"ה העניק רב-אלוף מרדכי גור, ראש המטה הכללי, את עיטור העוז להוריו של סגן מיכאל, וסיים את דבריו באומרו: "בכל פעולותיו גילה אומץ לב רב, קור רוח כושר מנהיגות ותושיה".