בנם הבכור של ליאורה ודב. נולד ביום ה' בניסן תשל"ט (2.4.1979) בחיפה, אח לרועי ותום. בילדותו, עברה המשפחה לבנימינה, שם גדל והתחנך. הוא למד בבית-הספר היסודי "אשכולות" וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "אורט השומרון" שבמושבה. ארבע אהבות גדולות עמדו במרכז חייו של מורן: המשפחה – שלה היה מסור ביותר; הטבע – בצעירותו, אהב לטייל ו"לחרוש" את הארץ בעיקר בשדות, בגבעות ובנחלים שסביב לבנימינה; ספורט – מורן חיבב כמעט את כל סוגי הספורט ונמשך במיוחד לספורט ימי – היה "משוגע" לצלילה, הרבה לגלוש ולשחות. הוא אף אהב מאוד קרב מגע, היה פעיל במועדון קרב מגע בחדרה ושיחק כדורסל. ואולם אהבתו הרביעית של מורן הייתה הגדולה מכולן; הייתה זו חברתו לימור גליקמן, שליוותה אותו בשלוש השנים האחרונות לחייו. השניים התגוררו יחד בשכונת "נאות גולף" בקיסריה וכבר החלו לתכנן את עתידם המשותף. תכונותיו הנאצלות של מורן – יושר אישי, התמסרות מוחלטת, יכולת נתינה ואהבת המדינה – בלטו לכל אורך חייו. מורן תמיד אמר את האמת, גם כשהיא לא נעמה לשומע; אפשר היה לזהות מיד את מי הוא אוהב ואת מי לא. כשמורן הציב מטרות – למען עצמו, למען המשפחה או למען החברים – הוא תמיד השיגן. פעולות התנדבות למען הכלל והחברה היו לחם חוקו; מורן אהב את המדינה בכל מאודו, היה מוכן לעשות מעל ומעבר כדי לחזקה ואמנם הקריב את חייו למען המולדת. לפני גיוסו לצה"ל החל ללמוד במכינה הקדם-צבאית "נחשון", ומשם התגייס לצה"ל בראשית חודש פברואר 1998 והתנדב ליחידת העילית "שייטת 13" – הקומנדו הימי. השירות היה קשה אך מורן שמר על חיוך וטען שהוא נהנה מכל רגע. הוא לא שיתף את בני המשפחה בפרטים ואת אמו, שחייתה שנים ארוכות בפחד עקב הסכנות הכרוכות בשירות בנה, היה מרגיע במילים "אנחנו בסך הכול רואים טלוויזיה…". אולם ההורים לא השלו את עצמם. הכבסים המלוכלכים שהיה מורן מביא עמו הביתה, הייתה עדות אילמת לעבודה הקשה שעשה ולפעילות החשאית האינטנסיבית. מורן השתתף בפעילויות קרביות נועזות רבות, שרובן נותרו עלומות וחסויות. בין היתר, הוא נטל חלק בהשתלטות על אוניית הנשק "קארין A" והיה מעורב במבצעים רבים ומסוכנים בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, שבמהלכם איבדה השייטת שישה לוחמים וקצינים. לאחר שמפקדו נפצע קשה במהלך מבצע "חומת מגן", קיבל מורן את הפיקוד על הצוות – אף כי לא היה קצין – כדי להשלים את המשימה. לדברי חבריו ומפקדיו, גם תפקיד זה מילא בהצלחה יתרה. מורן השתחרר מצה"ל בדרגת רב-סמל ראשון אך מיד התגייס שוב, על מנת למלא את צוואתו של חברו הקרוב ניר קריצ'מן שנהרג בג'נין. לפני החתימה הנוספת על שירות בצבא הקבע הספיק מורן להגשים חלום וטס לטיול יפהפה באוסטרליה וניו-זילנד. הוא נהנה מאוד מהטבע, מהנופים, מהאנשים, צלל וגלש בחופים הקסומים. מטיול זה חזר מוקדם מהצפוי לרגל יום הולדתה של לימור, פורח כולו וטעון חוויות. בסוף חודש מרץ 2003 שב מורן ולבש את המדים. עם חזרתו לשייטת יצא לקורס קצינים וסיימו כחניך מצטיין. מורן בלט לכל אורך הקורס, וגם כאן המשיך ליזום פעילויות למען החברה והקהילה. כך, במהלך הקורס ארגן התרמה למען "בית השאנטי" במסגרת פרוייקט דרך שמורן היה מיוזמיו. בסיומו של קורס הקצינים מונה מורן כמפקד צוות בשייטת והיה מעורב בהכשרת הלוחמים באחד הקטעים הקשים שבמסלול ההכשרה. ביום י"ז בתמוז תשס"ד (6.7.2004) נפל מורן בקרב בשכם במסגרת מבצע "אישית לוחצת" לחיסול תשתית הטרור בשכם. לפנות בוקר יצא כוח של השייטת לעצור את ראש החזית העממית בשכם ימאן פרג' ואת סגנו, אמג'ד מליטאת – מבוקשים בכירים עוד מתקופת האינתיפאדה הראשונה. הכוח הגיע לבית המבוקש במחנה הפליטים עין בית-עילמה שבצפון שכם והלוחמים כיתרו את המבנה. לפתע נפתחה לעברם אש תופת, ומטען חבלה הושלך מהקומות הגבוהות שבבניין. הצוות השיב באש לעבר הבית והצליח להרוג את אחד המבוקשים. מפקד החזית העממית בשכם נמלט לבניין סמוך בן ארבע קומות ומצא מסתור בין עשרות בני אדם ששהו במקום. מאוחר יותר, עלה אל גג הבית ומשם פתח באש שממנה נפצעו עוד שני חיילים. הצוות הפגוע שנותר חשוף השיב באש, ירה בפרג' למוות והמשיך לתקוף את מקורות הירי. מסוק קרב הפציץ את המבנה והרג שני מחבלים נוספים. כן נהרגו מרצה באוניברסיטת א-נ'גח, ד"ר חאלד סלאם, אזרח אמריקני, ובנו מוחמד סלאם. מורן נפגע בראשו כבר במכת האש הראשונה בעת שחש להציל את חייו של אחד הלוחמים הפצועים. בן עשרים וחמש היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בבנימינה כשרבים מתושבי המושבה, קרובים וחברים לנשק, מלווים אותו בדרכו האחרונה. מורן הותיר הורים, אח, אחות וחברה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. מורן קיבל ציון לשבח על התנהגותו ואומץ ליבו בעת הקרב. אריה זייתוני, ראש מועצת בנימינה, הספיד את מורן: "הוא היה בחור למופת, ילד טוב ובחור אמיץ. מדובר באבדה קשה ביותר ליישוב. הוא היה מסוג הילדים הטובים, שרצה מאוד לתרום לצבא". ניר, בן דודו של מורן, אמר: "היה לי בן דוד שהאמין במה שהוא עושה ונהנה מזה. הוא נתן הכול למדינה כדי שאנחנו נחיה כאן…". אלוף-משנה במילואים זאביק נתיב, מפקד המכינה קדם-צבאית שבה למד מורן, סיפר בהתרגשות: "מורן היה בחור חסון ובעל עוצמה. הוא היה אהוד מאוד בקרב חבריו למכינה, וכשהוא הודיע על עזיבתו, החליטו חבריו לבנות מדרגה על שמו באזור הקרוואנים במכינה. היו שאמרו שאסור לעשות את זה כי זה מביא מזל רע, היום זה מקבל משמעות עצובה". לימור, בת הזוג של מורן, נפרדה ממנו במכתב מרגש שהקריאה: "מורן, מורני שלי, קטן, אהוב הבית… איך נשארתי כאן לבד? מה אעשה עכשיו בלעדיך? מורני שלי, החזק והחסון והבלתי מנוצח ? איך ייראו החיים שלי עכשיו בלעדיך? כל שלב בחיים שלי אתה כיוונת, אתה תמיד ידעת מה לעשות, וכשהייתי נשברת היית מוצא את הדרך מהר מאוד להחזיר אותי למסלול – ואתה היחיד שהיית יכול לעשות זאת. … את כל הדברים החשובים ביותר ובעלי המשמעות החזקה ביותר עברנו ביחד, את הצבא ואת כל המשברים הקשים שהיו כרוכים בכך, את הלימודים שלי, את הטיול לחו"ל שלך, עברנו לגור יחד. לגור אתך היה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים. האהבה שלנו התפתחה למקומות חדשים, לקחנו את מל שהיא הכלבה האהובה שלנו – שאותה מצאנו ביחד וגידלנו ביחד. ועכשיו אני לבד, בדירה שלנו – עם כל התמונות המדהימות בסלון ועל המקרר, עם הבגדים שלך והריח שלך בכל מקום, עם האוכל שאהבת לאכול, ועם מל שעכשיו תבין שנשאר רק אותי. מורני שלי, אנחנו יודעים שמהשלב הזה – כמו שנהגת להגיד – העתיד שלנו היה ברור לשנינו. כבר מזמן דיברנו על ההמשך שלנו ביחד, אבל בחודשיים האחרונים זה כבר נהפך ממש לממשי. אמרת שאתה רוצה להיות אתי לכל חייך. … אני רוצה להקריא קטע מהמכתב שרשמת לי: 'שלוש שנים של קשר כמו שלנו אינם ניתנים לסקירה על הדף, אבל הדברים ששינית בי כן יכולים. עצם העובדה שאני מצליח לדמיין את הקשר שלנו קדימה, הרבה מאוד קדימה, מעידים על רמת האהבה בינינו'. מורני שלי, שום דבר שארשום על הדף הזה לא יהיה חזק כמו הרגש שלי אליך, אני אוהבת אותך יותר מכל דבר בחיים שלי. אני אוהבת אותך קטן שלי, אהוב שלי". דבריה של יהודית, שכנה וידידה קרובה של המשפחה: "… מורני, כחלק מאנשי הדממה, מיעט לספר. רק היום, מטפטופי סיפורים של חבריו, ניתן ללמוד עד כמה לבו היה רחב כרוחב הכתפיים שלו ושל חבריו לשייטת. מורן היה מפקד אנושי, אם לחייליו שעבורם שימש דמות נערצת לחיקוי, אם לאחיו שלהם שימש דוגמה, מופת ואוזן קשבת, ואם לאנשים רבים שסייע להם בסתר. מה יש לומר ועוד לא נאמר. נפגשנו ובכינו וסיפרנו, ושוב בכינו, אבל איזה ערך יש למילים ולדמעות שמורן כבר לא ישמע ולא יראה. כל בנימינה משפחה אחת, בוכה ומחזקת את המשפחה באהבה". את דבריה סיימה יהודית בציטוט השיר "כי כולנו, כן כולנו, / כולנו רקמה אנושית אחת חיה / ואם אחד מאתנו / הולך מעמנו / משהו מת בנו – / ומשהו נשאר אתו". המחנכת של מורן הספידה את תלמידה האהוב: "היית התלמיד המשמעותי ביותר בשנים שחינכתי, היית הראשון שהעמיד אותי מול האמת החינוכית באמירה: 'או-קיי. את המורה, אני התלמיד, יש כללים וחוקים, אבל בואי נדבר בגובה העיניים'. הוצאת ממני את מגוון הרגשות, החל מכעס ותסכול ועד גאווה והערצה. הערצתי את כוח התמדתך, את עקשנותך, את היכולת שלך להגדיר מטרה ו'לכבוש' את היעד, ולא משנה אם הדרך הייתה קשה. אמרת לי: 'את תראי, אני אהיה בסוף בשייטת', ולא היית מוכן לקבל שום אופציה אחרת. היית כל כך גאה במדיך הלבנים, היית 'איש דממה' אמיתי, המעטת בדיבורים, נראית שחצן, אבל מי שהביט היטב בעיניך חשף אדם עם לב רחב, אהבה, רגישות עד אין-קץ. כשהגעת לביקורים בבית-הספר, לשיחות עם תלמידים, לעודד מוטיבציה לשירות ביחידות קרביות או בימי זיכרון, הראית לי ולכולם מהי גאוות יחידה, איך מצליחים להשיג הכול כשרוצים. … כל כך לא מתאים לך לשכב במנוחה כל כך מוקדם. האדמה לקחה אותך מאתנו מהר מדי. אנצור את דמותך בזיכרוני ובלבי לעד". לזכרו של מורן הוקם בחוטם הכרמל מצפור "בשביל מורן". כדי להגיע למצפור יש לעבור במתחם המחצבה של בנימינה או לעלות בשביל דרך שוני. בשני המקרים, הצועד לא יכול לדעת איזה נוף מרהיב, מפתיע ורב כיווני מצפה לו כשיגיע למעלה. הנוף מתגלה במלוא הדרו רק כאשר מגיעים לבמת העץ הרחבה של המצפור, אשר יחד עם המדרגות המובילות אליה משתלבת בצורה מושלמת בטופוגרפיה ובצבע הסלעים במקום. סמוך לראש חוטם הכרמל בחרה עמותת "בשביל מורן" למקם את מצפור "בשביל מורן". העמותה, ששמה לה למטרה להנציח את מורן, מצאה מקום המשקיף מחד על בנימינה – ביתו של מורן, שם גדל והתחנך, שם נותרו חבריו ומשפחתו, ומנגד – משקיף אל עבר הים – ביתה של היחידה הצבאית שלו – הקומנדו הימי. העקרונות שהנחו את המתכננים הם שילוב המצפור בנוף הקיים ומשיכת בני נוער ומשפחות לפעילות של ספורט אתגרי, פעילות שמורן כל כך אהב: סנפלינג, טיפוס אתגרי באופניים וכדומה. מדי שנה בחול המועד סוכות, מתקיימת מסורת של טיול אופניים על שם מורן. הטיול סובב בקעת הנדיב וסיומו במצפור. לצורך כך אף נפרץ שביל העובר מתחת לגשר הרכבת שעל נחל התנינים, כך ניתן להגיע למצפור על אופניים או ברגל ישירות מבנימינה, מבלי לעבור את שערי המחצבה. בשם המצפור "בשביל מורן" טמונה משמעות כפולה: המצפור הוא עבור מורן ומטרתו להנציח את שביל חייו: אהבת הארץ, המדינה, המשפחה והאדם. צנוע ולא מתבלט – כזה היה. יופיו וערכיו נודעו רק למי שהתקרב אליו מאוד, בדומה למצפור, אשר יופיו מתגלה רק למי שמטפס ממש עד אליו.
