ורדי, ארי
בן מרים (רנה-רחל) ואורי, נולד ביום כ"ו באייר תש"ך (23.5.1960) בחיפה. ארי היה ילד נוח לבריות, חייכן וחביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "בארי", והמשיך בלימודיו וסיים את בית-הספר התיכון העירוני ג' בנווה-שאנן. הוא היה תלמיד מצטיין, ובשלושת המקצועות האהובים עליו: פיסיקה, ביולוגיה ומחשבים – קיבל ציון טוב מאוד. בשעות הפנאי שלו, עסק ארי בפעולות שונות ומגוונות, והיה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". בשירות תנועה זו הוא השתתף בקורס למדריכים צעירים, והדריך קבוצת נוער. כדי לפתח את כושרו הגופני, השתלם ארי בג'ודו ונטל חלק בתחרויות רבות. שנתיים היה ארי חבר במשמר האזרחי במקום מגוריו ומונה לסגן מפקד שכונת יזרעאליה. על תרומתו לביטחון השכונה ותושביה, הוא קיבל מכתב הערכה ממפקד המשמר האזרחי במרחב חיפה, ובו כתוב: "ברצוני להביע את הערכתי למסירות ולמרץ הרב שהשקעת בפעילותך במשמר האזרחי לאורך תקופה כה ארוכה". כמו כן, הקדיש ארי מזמנו והשתתף בקורסים מדעיים שונים של הטכניון לנוער. בהיותו כבן 15 שנים נפטרה אמו מרים. לאחר זמן מה נשא אביו לאשה את רנה-רחל, שהייתה לו כאם לכל דבר. ארי גויס לצה"ל במחצית יולי 1978, ובשל נתוניו האישיים הגבוהים נתקבל לקורס טיס בחיל-האוויר. כשהתברר לו כי הוא מיועד להיות נווט, סירב לקבל זאת, פרש מחיל האוויר והצטרף לחיל-התותחנים. הוא סיים בהצלחה קורס מפקדי תותחים מתנייעים, ואחר-כך קורס קצינים. קטע קצר משירותו בתותחנים מתאר מפקדו דאז, אל"מ שמואל: "ארי שירת תחת פיקודי כמעט שנה שלמה. ארי זכור לי כקצין אחראי, מסור, מקצועי, ומעל לכול – אהוב ואהוד על פקודיו וחבריו. את גולת הכותרת של תפקידיו בבית-הספר לתותחנות שדה עשה בתפקידו כקצין עמדת תותחנים בסוללת הסיוע. כאן התגלה ארי במלוא שיעור קומתו. סוללה שנחשבה כבעייתית ביותר הן בגלל משימותיה והן בגלל ההרכב האנושי שבה אוישה, הפכה בתקופת שירותו, הרבה מאוד בזכותו, לסוללה מעולה ביחידה. רגישותו לרווחת חייליו, פתרון ענייניהם האישיים בשיתוף יתר קציני הסוללה מחד ומידת האחריות הגבוהה שגילה בתחום המשימות המבצעיות והמקצועיות תרמו רבות להפיכת הסוללה לאחת מפניני בית-הספר לתותחנות". משירות החובה עבר ארי היישר לשירות הקבע, והתנדב לסיירת גולני כקצין שיתוף ארטילרי. הוא עבר בהצלחה את כל הקורסים הנדרשים ממפקד ביחידה מובחרת זו, ותוך כדי השתלבות ביחידה, מילא בה גם את תפקיד קצין המבצעים. כשפרצה מלחמת שלום הגליל היה ארי בין כובשי מבצר הבופור, והמשיך עם הסיירת בראש חטיבת גולני עד ג'בל ברוך. מפקדיו, שהתייחסו לצורה, שבה מילא את תפקידו בימי הלחימה הראשונים, ציינו כי "למרות שזו הייתה טבילת האש הראשונה שלו, תיפקד כקצין שיתוף ארטילרי וכקצין מבצעים בצורה יוצאת מן הכלל". ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), נפל סגן ארי בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל, בעקבות פגיעת מסוקי תקיפה סוריים, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. ארי הועלה לדרגת סרן לאחר נופלו. הוא השאיר אחריו הורים ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "מפקדיו הגדירוהו כבעל מוטיבציה ורצון עז להצליח. מסור וקפדן, ישר, נכון לעזור לכל חבר בכל רגע ובכל נושא. מקצועי מאוד, מתנדב לבצע משימות אף שלא נכללו במסגרת תפקידו. היווה דוגמה אישית". מפקד יחידתו ציין את אופן לחימתו של ארי בכיבוש הבופור, וכתב כי "בעת הקרב לחם ארי כאריה, תוך שהוא מפעיל את התותחים בקור רוח, דייקנות ודבקות במשימה". משפחתו הוציאה לאור לזכרו חוברת ושמה "…החלום שתם", ובה דברים וקטעי זיכרונות על פרקים שונים בחייו הקצרים. בספטמבר 1988 הוקם פסל לזכרו של ארי בשם "רקיע". הפסל פרי יצירתו של האמן ישעיהו גרנות הוצב בנווה-שאנן על-ידי עיריית חיפה ובתרומת משפחת ורדי.
