ורבר, יצחק-משה
בן מרים ושמואל, נולד ביום י"א באלול תרפ"ח (27.8.1928) בעיר פרובוזנה, גליציה ובשנת 1933 עלה עם הוריו לארץ. הוא סיים שבע כיתות בית-ספר עממי בראשון לציון ואחר-כך עבד כמסגר. בגיל 14 הצטרף לגדנ"ע, וגם לאחר שנפצע בראשו בשעת האימונים לא הזניח אימונים אלה. כשנה שירת כנוטר בסרפנד, שהה זמן קצר בהכשרה בכנרת וחזר לעבודה במקצועו. מיד אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות התייצב לשירות בחטיבת "גבעתי" והשתתף בפעולות בדרום, בשמירת הביטחון בקו תל-אביב-ראשון לציון, בכיבוש סרפנד ובשלבים הראשונים של מבצע "נחשון". הוא סיים קורס חובשים והשתתף בקרבות נגד המצרים בסביבת בית דראס. עם חידוש הקרבות אחרי ההפוגה הראשונה עבר עם יחידתו לנגבה והשתתף בקרבות בגיזרה זו. בקרב בית-עפא, בהחישו עזרה לנפגעים מפגז, נפגע גם הוא ונפל ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948). ביום י"ד בטבת תשי"א (23.1.1951) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.