וקר, ראובן (רוברט, ארטור)

בן גרטל וזאב, נולד ביום כ"ט בכסלו תר"ץ (31.12.1929) בעיר מינכן, גרמניה. הוא חונך ברוח ציונית ומילדותו חלם על עלייה ארצה. במשחקיו היה בונה ספינות ומסביר שבהן יפליג לארץ- ישראל. בשנת 1936 עלה ארצה עם הוריו אשר התיישבו בבת ים. שנות המאורעות הסמוכות לעלייתו הטביעו חותמן על אופיו ודרך מחשבתו. היה חבר בקבוצת הנערים שעזרו בהקמת העמדות בשכונתם המותקפת תכופות, והיו מעורבים בשמירה ובהגנה ושימשו קשרים. מגמת חייו היתה הימאות. הוא למד בבית-ספר עממי, היה תלמיד טוב, והצטיין בייחוד בתבונת-כפיים. כבן 16 הצטרף ל"הגנה". היה גם חבר ב"הפועל" הימי ושימש שם כמדריך. אחרי סיימו את בית-הספר העממי רצה להמשיך את לימודיו בבית-הספר הימי בחיפה, אך מחמת מצב הביטחון הגרוע לא נתגשם חלומו זה. הוא למד בבית-הספר המקצועי "שבח" ואחרי שנת לימודים בו, עבר ללמוד טבחות ואפייה כדי להגיע לעבודה באונייה ולו כטבח בלבד. עם פרוץ מלחמת-העצמאות הצטרף לפלוגה הימית של הפלמ"ח ולמד בקורס לימאים במחנה סידני-עלי. אולם בתקופת הקרבות הקשים על הדרך לירושלים צורף לחטיבת "הראל" אשר פעלה שם ונזקקה לתגבורת כוחות. תגבורת זו גויסה בשעת הצורך גם מתוך שורות הימאים. השתתף איתם בקרבות רבים ובמכתביו האחרונים הביתה באו לידי ביטוי געגועיו העזים אל הים והעבודה עליו. באחד הקרבות של גדוד "הפורצים" נפל במשלט על הדרך לירושלים, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.