בן שולמית ומאיר. נולד ביום י"ז באדר תש"ם (5.3.1980) בלוד, שם גדל והתחנך. אח לליאת, חנן, הילה ושלומי. ילד סקרן ונבון עם חיוך גדול, שכבר מגיל צעיר גילה סמכותיות והצטיין בכל אשר נגעה ידו. "היהלום שבכתר המשפחה," כינו אותו. החל ללכת מוקדם מהרגיל, דיבר וביצע תרגילים מורכבים לגילו. כילד צעיר נמשך לאתגרים ואהב להרכיב פאזלים מרובי חלקים. משהפך לאיש קטן הלך לגן 'שקמה', שם התחבב מאוד על הגננת והיה למנהיגם הצעיר של ילדי הגן. בהגיעו לכיתה א' החל ללמוד בבית- הספר היסודי 'המעפילים'. הוא התגלה כתלמיד מבריק והצטיין בכל המקצועות. גם מבחינה חברתית גילה מעורבות ויוזמה ובאופן טבעי נבחר למועצת התלמידים של בית-הספר ואף עמד בראשה מספר פעמים. היה חבר בתנועת הצופים והשתייך לשבט 'אייל'. את לימודיו התיכוניים עשה שחר במחזור הראשון של תיכון 'מקיף על"ה למדעים' – בית- ספר חדש שהוקם בלוד, אשר איגד בתוכו תלמידים מחוננים מכל רחבי גוש דן וששילב תלמידים מקהילות מגוונות: עולים חדשים, 'לודאים' ובני מושבים. שחר, בהיותו אדם חברותי, שליבו פתוח לכל, התחבר במהירות לבני השכבה ורכש חברים וחברות חדשים, מעולמות שונים. לכולם העניק יחס שווה וגילה ידידות אמת. בהיותו מנהיג מלידה, כריזמטי ובעל כושר השפעה, נבחר לראשות מועצת התלמידים כבר בשנה הראשונה בתיכון וזכה בתמיכה בקרב התלמידים והסגל החינוכי כאחד. יחסיו הטובים עם מנהלת המוסד נרקמו והתבססו הודות לכנותו וליכולתו לבטא היטב את רצונותיו ושאיפותיו ועם זאת, לדעת להכיר במגבלותיו. שחר היה ספורטאי מחונן, שהצטיין בכל ענפי הספורט שנטל בהם חלק: כדורגל, כדורסל וריצה, אך הוא אהב במיוחד את ענף טניס-השולחן והתמקצע בו. בתקופת התיכון היה חבר בנבחרת טניס-שולחן של העיר לוד והביא כבוד רב לבית-הספר, לעירו ולביתו, כאשר זכה במקום השלישי באליפות הנוער בארץ. שחר התחנך על ערכי אהבת הארץ והמולדת והאמין כי את שירותו בצבא יש לעשות בכבוד ולא כדי "לצאת ידי חובה". מאז ומעולם חלם לשרת ביחידה קרבית ולתרום ככל יכולתו. חברו סיפר כי "חבריו הרבים התגייסו באופן טבעי ליחידת המחשב של צה"ל או לתחומים דומים אך שחר התעקש ללכת בדרכי אחותו הבכורה ואחיו ולשרת ביחידה קרבית." תחילה אותר לקורס טיס אך פרש ממנו בשלבים המתקדמים. בסוף נובמבר 1998 התגייס לצה"ל ושובץ לגדוד 'שמשון'. משנודע לו על הצבתו הביע שחר סיפוק וגאווה תוך מוטיבציה גואה ורצון לשמור על המולדת ולהגן עליה. בסיום מסלול הטירונות המפרך יצא לקורס מפקדי כיתות וכהרגלו, הצטיין. בהמשך עבר קורסים נוספים ואימונים מתקדמים והוכשר כלוחם חי"ר. שחר פיקד בגאון על חבורת לוחמים שיחידתו הפקידה בידיו ושימש להם כאם ואב, כחבר ובעיקר כמדריך ומודל לחיקוי. מפקדיו הכירו בהצלחתו, ידעו להעריך את דרכי פעולתו וחשו בהערצתם של חייליו כלפיו ועל כן המליצו על צאתו לקורס קצינים. הוא ניגש למבדקי הקצונה אך משעבר אותם החליט לדחות את היציאה לקורס כיוון שביכר לסיים עם חייליו ומחלקתו את המסלול. חייליו של שחר הביעו את שמחתם, מפקדיו הצרו על כך אך ידעו לכבד את החלטתו. חבריו סיפרו, כי כבר החל לתכנן תוכניות לתקופה שלאחר השחרור: לטייל בעולם ואחר-כך ללמוד את אחד המקצועות הריאליים, שהתמחה בהם. אך שחר, שהיווה מיתוס עבור רבים, לא זכה להגשים את חלומותיו. ביום י"ג בחשוון תשס"א (10.11.2000) נפל שחר בקרב סמוך לקבר רחל והוא בן עשרים. שחר יצא עם שניים מחייליו למשימת פיזור הפגנה שהתקיימה במתחם קבר רחל שבבית לחם. במשך כל הפעילות ועד לרגעיו האחרונים הפגין דאגה לשלום חייליו וחרד לגורלם, יותר מאשר לגורלו. משנתקבלה הוראה לצאת מהמתחם בשל ידיעה כי צלפים פלסטינים אורבים להם, החלו החיילים, ושחר בראשם, לנוע לעבר מקום המחסה. במקום החלו להתפתח התפרעויות קשות, שלוו ביריות. כדור של צלף פגע בצווארו של שחר, תוך שהוא מנסה לחפות על חייליו והוא נפצע אנושות. מפקדו סיפר על נסיבות האסון: "שחר יצא, נחוש ותקיף, להדוף את מפירי הסדר. כמו תמיד, אנחנו המפקדים היינו צריכים למנוע בעדו מלרוץ קדימה עם הכוח וכמו תמיד, הלכו אחריו חייליו בבטחה ואמונה מלאה ביכולתו." שחר הובהל לבית החולים 'הדסה עין כרם'. מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו והוא מת מפצעיו, מות גיבורים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בלוד. הותיר הורים, שתי אחיות ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון. על קברו ספד לו דודו: "ראיתי אותך בערב שבת, שיערך השחור מלא וקומתך זקופה. נראית כאילו אתה ממש חי, אבל הכל השתנה. שחר, העין דומעת יותר והתקווה מתרחקת. הלב נצבט על שהלכו הילדים שלא הספקת להוליד. הלכת לנו ולא תשוב לעולם… שחר, אני מצדיע לך לשלום." ספד לו מפקד גדוד 'שמשון': "הכרנו את שחר כאדם צנום מידות, אשר הצטנע בהליכותיו אך היה גדול ביכולותיו ובמעלותיו האישיות… שחר, בחרת בנו, התבלטת במחלקה ובפלוגה כמוביל וכמנהיג. הפכת למפקד ואף סמל מחלקה וסמל לחיילים. רצינו שתהיה קצין אבל אתה רצית להישאר עם הפלוגה, עם החיילים שהיו חבריך. אהבת אותם והם אהבו אותך. נחוש ותקיף יצאת לבצע את המשימה שהוטלה עליך מתוך יוזמה וחייליך לא פחדו כי אתה הלכת לפניהם." מנהלת התיכון שבו למד שחר סיפרה: "בתקופת בחינות הבגרות, הוכחתי אותו על כך שעבד כדי לחסוך כסף לטיול לפני הצבא במקום להקדיש את כל זמנו ללימודים. הוא הביט בי בעיניו השחורות והנוצצות ואמר: 'את לא מבינה, אין זמן.' ואני נדהמתי ועניתי, 'הרי כל הזמן לפניך, אתה בסך הכל הולך לצבא.' הוא ענה לי: 'זה בדיוק העניין, צריך להספיק הכל לפני הצבא.' שחר ידע שהוא בחר בשירות צבאי עם רמת סיכון גבוהה והוא החליט למצות כל רגע פן יהיה מאוחר."
