וקס, משה

משה ("טקסי"), בן הניה ויצחק, נולד ביום ו' בחשון תש"ז (1.10.1946). גדל בשכונת קרית-יוסף בגבעתיים, בסביבה בעלת אופי כפרי ובילדותו טיפח גינת ירק ולול. הוא למד בבית-הספר היסודי "בורוכוב" ובבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט טכניקום" בגבעתיים, במגמה של הנדסת מכונות. משה, התבלט מגיל צעיר בכושר מנהיגות והיה ראש חבורת הילדים בשכונה. הוא היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד בסניף בורוכוב, היה פעיל מאוד בסניף ומכיתה ח' אף הדריך בו. הוא היה אהוב על מדריכיו, על חבריו ועל חניכיו, וידידיו הטובים ביותר היו חבריו מתנועת הנוער. טקסי היה חובב מוסיקה מושבע. בילדותו ניגן בכינור אולם לא התמיד בכך וכעבור שנים הצטער מאוד על שהוא נאלץ להסתפק בהאזנה. הוא אהב מוסיקה קלאסית ובעיקר אהב את יצירותיו של י. ס. באך. הוא גם אהב מאוד לטייל ונהג לצאת לטיולים עם קבוצות חברים גדולות או קטנות, ברגל, ברכב או באופניים. הוא הרבה לטייל ברחבי הארץ, וטיפח את חוש הניווט והסיירות שלו. משה גויס לצה"ל בסוף יולי 1965, וכחבר גרעין "שקמה" של הנוער העובד הצטרף לנח"ל, אך כיון שגויס שנה אחרי חבריו לגרעין, החליט להישאר במסגרת צבאית מלאה. לאחר שהשלים קורס מ"כים וקורס קציני חי"ר, מונה מדריך בבית-הספר למ"כים בנגב. במלחמת ששת הימים שימש מפקד מחלקת החוד של הכוח שנע ברגל לעבר מתחם אום-כתף והיה בין ראשוני הפורצים למתחם. טקסי הצטיין בפיקוד מעולה על מחלקתו בקרב ולאחר המלחמה הועלה לדרגת סגן. כעבור זמן מה השתלם בקורס צניחה ובקורס קציני מודיעין בסיסי והתמנה לעוזר קצין מודיעין בנפת חאן-יונס. תוך כדי עבודתו למד להכיר את האזור וקשר קשרים טובים עם האוכלוסיה במקום. בחודשים האחרונים לשירותו הסדיר היה מפקד היאחזות נח"ל קליה. לאחר שסיים את השירות הסדיר החליט להתנדב לשירות בצבא קבע, עבר הסבה מקצועית לשריון משום שהכיר בחשיבותו הרבה של השריון במערך הכוחות של צה"ל. הוא השתלם בקורס קציני שריון והוצב כמפקד מחלקת טנקים בגדוד בצפון הארץ. טקסי השתתף בפעולת "כארמה", בקרבות מלחמת ההתשה ובפשיטות לסוריה וללבנון. כעבור זמן מונה סגן מפקד פלוגת טנקים, ואחרי שהשלים קורס מ"פ שריון מונה מפקד פלוגת טנקים בגדוד אחר והועלה לדרגת סרן. מפקדיו בכל תקופת שירותו בצבא העריכו אותו כקצין מעולה, אחראי ומסור, נמרץ ובעל יזמה, החלטי ומקצועי בביצוע המשימות שהוטלו עליו, סייר ושדאי מצטיין. טקסי אהב גם לצלם ונהג לקחת את המצלמה אתו בטיוליו, ואפילו בפעולות קרביות, הוא הרבה לצלם נופים ואנשים והשאיר אחריו הרבה תצלומים יפים. לאחר שהשתחרר מהצבא, החל לצייר מתוך בולמוס ממש והשאיר אחריו רישומים וציורים בגואש ובשמן. בשנת 1971 השתחרר טקסי מצה"ל לאחר שלוש וחצי שנים של שירות-קבע והחל ללמוד בטכניון. בשנה הראשונה למד פיסיקה ואחרי-כן עבר ללמוד אדריכלות כנטיית לבו. הוא השקיע בלימודים את כל מרצו ויכולתו והיה לאחד התלמידים המצטיינים. הדבקות במטרות שקבע לעצמו והשמירה על נורמות גבוהות ביותר היו מתכונותיו הבולטות מילדותו. את אלה רכש בבית הוריו – בית של חלוצים, מראשוני השכונה שבה נולד וגדל, ומבין בוניה ומקימיה – בית אשר ידע תקופות של מחסור, אבל ידע גם להעניק בסיס, יציבות וחתירה בלתי מתפשרת להגשמה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נקרא טקסי ליחידתו והשתתף עמה בקרבות הבלימה ברמת הגולן. בקרב שריון בשריון שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), פקד על פלוגת טנקים באזור ציר הנפט דרומית לנפח. בקרב זה נפגע טקסי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בת ובן, הורים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אישיותו וסגולותיו המיוחדות כמפקד, אשר נתגלו במשך ימי הלחימה, עשוהו דמות משרה ביטחון ואהודה על חייליו ועל מפקדיו כאחד". בגבעתיים, בגן המשחקים שבין הרחובות קרית-יוסף ואחדות העבודה, בשכונה שבה גדל, מתנשא פסל יצוק מברונזה. את הדגם שפסל זה הוקם לפיו, עיצב טקסי בעת לימודיו בטכניון, כפרויקט באחד הקורסים שם, ולא העלה על דעתו כלל שלכך ישמש הדגם. הפסל, הנקרא "תקומה", ניצב כאנדרטה לבני השכונה שנפלו במערכות ישראל. מגילת קלף הוקראה בטקס גילוי האנדרטה והוטמנה בבסיסה.