וקסר, חיים

חיים, בן צפורה וישראל, נולד ביום כ"ה באייר תש"ז (15.5.1947) ביגור, ולמד שם בבית-הספר היסודי ואחרי-כן בבית-הספר התיכון. חיים היה נער אוהב חיים ושמח בחלקו, שהשרה סביבו אווירה טובה ונעימה. הוא היה בעל חוש הומור משובב ובעודו נער, התגלה בו כישרון למשחק. הוא הצטיין בעיקר בחיקוי אישים מפורסמים וכן מורים וחברים לקיבוץ. לשיא הצלחתו כשחקן תיאטרון הגיע בחג המחזור שלו, כשמילא את התפקיד הראשי בהצגה "גבירתי הנאוה". הוא היה אחראי לערבי הווי ובידור בקיבוץ, השתתף במופעי אמנות והיה המנחה בכל אירוע, מסיבה וחתונה. הוא היה רקדן מעולה וסחף את חבריו להשתתף עמו במסיבות ריקודים, שבהן גילה יכולת מעולה וכישרון רב. הוא אהב להאזין למוסיקה ובעיקר למוסיקת קצב ולג'אז. היה לו אוסף גדול של תקליטים שהעיד על טעם מיוחד ועל אהבה למוסיקה טובה. חיים ידע לנצל עד תום את הזמן שעמד לרשותו. הוא היה מלא מרץ ולא אהב ללכת בטל ממלאכה והקדיש את שעות הפנאי שלאחר העבודה לבילוי, להאזנה למוסיקה ולריקוד. חיי החברה של צעירי הקיבוץ התרכזו סביבו ומרבית הפעילות החברתית התקיימה בחדרו. הוא היה ידוע בהכנסת האורחים החמה והלבבית שלו והקרין סביבו שמחה ואהבת חיים, שבזכותן היה מוקד משיכה למבוגרים ולצעירים גם יחד. תמיד הייתה שמורה עמו בדיחה עליזה או סיפור, שהיו משמחים או מעודדים בשעות קשות. חבריו למשק מתארים את ימי נעוריו: "חיים לא בלט בינינו במעשים מרשימים או במבצעים חד-פעמיים. הוא היה אחד שגדל וצמח אתנו, השתולל, התפרחח והתבגר אתנו, ואהב את החיים ואותנו, בכל הפשטות ורוחב הלב שלו". חיים היה שותף לפעילות חברתית ענפה במסגרת חטיבת בני הנוער של הקיבוץ, בתנועת הנוער העובד והלומד ובגדנ"ע. הוא היה ספורטאי מצטיין ונמנה על סגל קבוצת הכדורגל של קיבוץ יגור. הוא היה קשור בקשר עז לבני משפחתו, אהב את הוריו ואת אחיותיו וביקר אצל בני המשפחה הרבים, שהיו מפוזרים על פני הארץ כולה. ילדי המשפחה אהבוהו בזכות טוב לבו, עליזותו ואהבת-האדם שלו. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון יצא לשנת שירות בקיבוץ יד-חנה. הוא יצר קשרים הדוקים עם חברי המשק והיה מרכז הפעילות התרבותית והחברתית. הוא יזם ערבי הווי ובידור, שהחלו בשירה על הדשא המרכזי, נמשכו בריקודים ונסתיימו בכך שהיה מרתק את חברי המשק בסיפוריו העליזים עד לשעות המאוחרות של הלילה. חדרו בקיבוץ היה מקום המפגש לכל מי שרצה להאזין למוסיקה או להשתתף במסיבת ריקודים. חיים גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 והתנדב לחיל הצנחנים. יחד עם חבריו ליחידה השתתף בפעולת הגמול של הצנחנים בכפר סמוע. בקורס הצניחה נפצע ואת שירותו הצבאי סיים בקיבוץ יד-חנה, במסגרת הנח"ל. במחצית אוגוסט 1969 שוחרר חיים מהשירות הסדיר ושב לקיבוץ יגור והשתלב בעבודה בבית-החרושת, ושימש כנהג. הוא נשא לאישה את אלישבע ויחד הקימו את ביתם ביגור. היה זה בית ששרתה בו האהבה וכל אורח נתקבל בו בחמימות ובשמחה. תשעה חודשים אחרי נישואיהם יצאו אלישבע וחיים לסיור בחו"ל, ממנו שבו בערב יום-הכיפורים תשל"ד. כאיש מילואים הוצב ליחידת מילואים ובה שירת כנהג-מוביל בפלוגת תובלה. במסגרת היחידה, סיים בהצלחה קורס מש"קי משאיות כבדות בבית-הספר של חיל ההספקה. במלחמת יום-הכיפורים סייעה היחידה שלו לכוחות הלוחמים ברמת הגולן. חיים וחבריו הובילו תחמושת ואספקה לכוחות השריון והגיעו עם רכבם עד הטנקים, שהיו נתונים בעיצומה של הלחימה. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נפגע חיים ונהרג בהפגזה ארטילרית באזור אל-על ברמת הגולן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ביגור. השאיר אחריו אישה, הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה סיפר האלוף משה פלד, מפקד האוגדה שבמסגרתה לחם חיים, את סיפור מלחמתה של האוגדה: "אוגדתנו ביצעה את מתקפת הנגד על הצבא הסורי בדרום רמת הגולן. יצאנו להתקפה מצמח ביום ב', 8 באוקטובר 1973, לפנות בוקר. משם דרך עין-גב, אל-על, מעלה גמלא לעבר צומת רפיד ולחושניה. ביום ה', 10 באוקטובר 1973, הייתה כל רמת הגולן בידינו;" מפקד היחידה שבה שירת חיים כתב למשפחה השכולה: "חיים ז"ל היה איש יקר וחייל מצטיין, אישיות מרכזית בין חיילי הפלוגה, ידיד וחבר. בנכם שירת ביחידתנו כנהג ומילא את תפקידו בהצטיינות, שימש דוגמא אישית ותוך גילוי העזה וגבורה, ברצונו למנוע אסון כבד, רץ לרכבו כדי להזיזו ונפגע מפגז, שנורה על ידי האויב". חבריו לקיבוץ יגור הוציאו לאור חוברת ובה דברים על דמותו.