וקנין, בנימין (‘בני’)

בן רוברט וג'נט. נולד ביום כ' בתמוז תשט"ו (10.7.1955) בקזבלנקה שבמרוקו. כשהיה בן ארבעה חודשים, עלתה משפחתו ארצה והשתקעה באשקלון. למד בבית-הספר היסודי 'ארלוזורוב' שבמקום ואחרי-כן בבית-ספר תיכון מקצועי במגמת החרטות. היה תלמיד טוב וזכה להערכת מוריו ומחנכיו. בנימין, שנקרא בפי כול בני, היה נער חביב, עליז ומלא שמחת-חיים. בילדותו הרבה במעשי-שובבות, בבית ובבית-הספר, אך תמיד ידע לשמור על הטעם הטוב ונהג בחביבות ובטוב-לב. עוד בימי-ילדותו התגלה כבעל כושר-מנהיגות, וחבריו ללימודים ולתנועת 'הנוער העובד והלומד', שהיה חבר בה, קיבלו את מנהיגותו בטבעיות ובהבנה, בזכות תחושת הביטחון שהשרה על הכול. בני אהב את משפחתו ואת בית-הוריו, ולאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ביקש לצאת לעבוד כדי לסייע למשפחה. כך מצא את דרכו לסדנה של גייסות-השריון, שם הוכשר בקורס למכונאות-רכב. הוא היה בעל כישורים טכניים ועשה חיל בלימודיו ובעבודתו. גם במסגרת הקדם-צבאית התחבב על מדריכיו ועל חבריו ללימודים והיה הרוח החיה בקורס. בני הרבה לעסוק בספורט, ובעיקר בג'ודו, בהיאבקות ובסיוף. הצטיין בעיקר בענף הג'ודו, היה חבר בקבוצת 'הפועל' אשקלון ובאחת התחרויות זכה במקום השלישי באליפות ישראל לנוער בענף-ספורט זה. בד-בבד, היה בעל רגשות עזים וחמים שביטא בשירים שכתב. שיריו היו נוגים והעידו על נפש עדינה ורגישה. בני גויס לצה"ל בתחילת יוני 1973 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות נשלח לקורס- נהיגה ולאחר-מכן הוכשר בקורס לנהגי-זחל"מ. הוא נשלח לשרת בבית-הספר לשריון. במלחמת יום-הכיפורים נטלה היחידה שלו חלק בקרבות הבלימה וההבקעה בסיני. לאחר סיום הקרבות המשיך בני שירת ביחידתו באזור סיני. ביום י' באייר תשל"ה (21.4.1975) נפל בני בשעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבאשקלון. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים וארבע אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "בנימין ז"ל שירת ביחידה כשנה- וחצי, ובפרק-זמן זה התגלה כחבור חייכן, מלא מרץ ומוקד חברתי במסגרת פלוגתו. לזכותו של בנכם ז"ל תיזקף גישתו החיובית לעבודה ולחבריו, שאיפתו לעזור למשפחה ורצונו לשרת באורח מושלם". הוריו תרמו להנצחת זכרו בבית-הכנסת באשקלון.