וקנין, אברהם (“אבי”)

בן יעקב וחנה. נולד בשנת תשי"ג (1953) בקזבלנקה שבמרוקו ועלה לארץ בשנת 1962. אברהם למד בבית הספר הממלכתי-הדתי "משואה" ובבית הספר התיכון המקיף על שם גרוס בקרית גת. הוא היה חבר פעיל ונאמן במועדון "בית יצחק" של הנוער העובד הדתי. אבי התבלט בלימודיו ובשקידתו וחינו המיוחד וחביבותו משכו את לב כל מי שהכירו. גם לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר לא שכח אברהם את אשר למד בו ותכופות היה נוהג להתפלל בבית הכנסת יחד עם שאר חבריו הבוגרים. בתקופת לימודיו בבית הספר היסודי והתיכון היה מדריך נוער. רוח של טהרה, ביישנות וענווה היו בו, יחד עם מסירות ואומץ לב ללא גבול. הרבה תכניות היו לו אלא שלא זכה להגשימן. חבריו, שזכו להימצא במחיצתו של אברהם, גילו בו את "האדם האידיאלי" – את איש הרוח והמעש. אף בשטח הספורט היה פעיל והדבר לא גרע מיחסו הרציני ללימודיו העיוניים. כל חבריו שתפו עמו שמחה וצער גם יחד. הוא היה בן מסור ובעל נפש, שאהב לעזור לזולת. אברהם גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1971 והוצב לחיל התותחנים אולם חלה ואושפז, וביום ח' באב תשל"ב (19.7.1972), נפטר ממחלתו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בית הכנסת אשר בבית הספר "משואה" בקרית גת נקרא על שמו "בית כנסת אברהם;" כמו כן הוכנס לזכרו ספר תורה לבית הכנסת והוצאה לשמו, חוברת זיכרון.