ונדר, יקותיאל-זושיא
בן ישראל-אהרן ורוזה-דבורה. נולד ביום י"א באלול תש"י (24.8.1950) בביטום שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת הולדתו. הוא למד בבית הספר היסודי ("תלמוד תורה") "יבנה" בחיפה, וממנו עבר לישיבה התיכונית בקרית שמואל – "פרחי אהרן". הוא היה אהוב על חבריו ועל מוריו וכל מי שהכירו חיבב אותו. הוא גויס לצה"ל בשלהי יולי 1968 והצטרף להיאחזות נח"ל "מודיעים". אחרי כן עבר להיאחזות החדשה "מבוא חורון" שמעבר לקו הירוק. תוך כדי שירות נפגע ברגל ובאוזן, אך עשה ככל יכולתו שלא יפסלוהו כחייל קרבי ושיתנו לו להמשיך את שירותו. הוא קיבל על עצמו תפקיד ומילא אותו באהבה רבה. נאמנותו למולדת הייתה גדולה לאין שיעור. בהמשך שירותו עבר קורס חובשים קרביים ושירת בשארם א-שייך ובערבה. מטבעו היה נוח לבריות, מוכן לעזור לכל הן כאדם והן כחובש. הוא היה מלא חדוות חיים וחדור ביטחון עצמי. הוא היה מסור לבית ודואג להוריו ובמכתביו אליהם היה מרגיע אותם ומספר להם כי הוא נמצא במקום שקט ורגוע. ביום כ"ב באלול תשכ"ט (5.9.1969) מצא את מותו בעלותו על מוקש באיזור פארן בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. מפקד יחידתו שלח מכתב תנחומים להוריו בו כתב: "בנכם היה אחד מעמודי התווך בפלוגה בה שירת. מסירותו, דבקותו במשימה והרצון להצליח העמידוהו בקו הראשון של הלוחמים ביחידה. מסירותו לחבריו בשעות קשות ועזרתו להם בחיי היומיום זכו להערכת מפקדיו וחבריו כאחד". חבריו הוציאו לאור לזכרו חוברת בשם "ידיד נפש".
