ונדר, יוסף

בן דובריש ואברהם-צבי, נולד ביום י"ח באלול תרע"ג (20.9.1913) בעיר סאסוב, מזרח-גליציה, ילד חמישי למשפחה חסידית לא- אמידה. הצטיין בלימודיו ב"חדר" ובבית-הספר העממי הפולני. בילדותו מתה עליו אמו. יוסף הצטרף לסניף "בני-עקיבא" והיה מפעיליו. בהשתלמותו בעברית הגיע לסגנון נאה ודייקני. כן הצטיין בעבודות-יד שונות. בהיותו בן 18 יצא להכשרה בקבוצת "אברהם" שבקוסוב. על אף נטייתו לעצמאות נקלט מהר בחיי החברה הסגורה ואף נתחבב על החברים בשל פעילותו, כשרונו בעבודה ותכונותיו הטובות. הוא הצליח באריגת מרבדים, שמכירתם שימשה סעיף עיקרי בתקציב ההכנסות של הקבוצה, וקיבל להנהלתו נול אורגים. אחרי שנת הכשרה עבד בהוראה בכפר כדי להשתכר כסף להוצאות הדרך לארץ. בראשית תרצ"ח בא ארצה עם פלוגה ב' של קבוצת "אברהם", שנקלטה זמנית בקבוצת שח"ל של "הפועל המזרחי" ברחובות. הוא עבד בפרדסים, בכבישים ובבניין בשכונת אגרובנק בחולון והשתדל להתמחות במקצוע הבניין. יוסף היה מהדורשים לייסד קבוצה עצמאית וכשיצאה הקבוצה החדשה למקום משכנה הזמני במחנה כפר פינס בחודש סיוון תרצ"ח, הפעיל את ידיעותיו בבנאות בשעת הקמת המחנה וסידורו. אחר-כך עבד עבודות-חוץ בפרדסים, בבניין ובמשק הפלחה של הקבוצה. אחרי מות אביו העלה ארצה את אחיו הצעיר וטיפל בו. הוא נשא לאישה חברה ותיקה בקבוצה והקים בית-משפחה למופת. בתקופת מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט השתתף בשמירה, בהגנה ובביצור המחנה. יוסף סיים קורס חובשות ארצי. כשהקבוצה התכוננה להתיישבות-קבע נשלח להשתלם במשך תשעה חודשים בענף המספוא בבית אלפא. עם עלות הקבוצה להתיישבות בכפר עציון, הוסיף לעבוד בבנאות כעובד מיומן, היה מקשר בין הקבוצה והקבלנים וטיפל בארגון עבודת החברים בבניין. ב"הגנה" התאמן לפעול במרגמה וסיים קורס כבאים. בתקופת המצור על הגוש השתתף בשמירה ובביצורים. מטעם הקבוצה נשלח לעזור בסידור האימהות והילדים שהועברו לירושלים. בימי הקרב האחרון בגוש לחם כרגם ובפרוץ שריוני הלגיון נפל בנפול הכפר ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.