ולצר, יעקב-יהושע

בן מאיר ואטל. נולד ביום כ"א בסיון ת"ש (27.6.1940) בעיר אנטוורפן אשר בבלגיה. אחרי הכיבוש על ידי הנאצים. המשפחה היתה בעלת שם בקהילה היהודית בעיר ואף שומרי מסורת והורי יעקב-יהושע נשלחו למחנות הריכוז אשר משם לא חזרו – והוא אז בן שנתיים בלבד. הוא, אחותו ואחיו הוסתרו בבית משפחה נוצרית בלגית מחסידי אומות העולם עד לשחרור על ידי בעלות הברית בשנת 1944. יעקב-יהושע היה אז ילד קטן אולם הוא הבין את גודל הסכנה לחייהם ונזהר מבכי מלהרים את קולו או לצחוק וככה ניצל יחד עם אחותו ואחיו. התנהגותו זו מעידה על האופי היציב והחזק שהיה לילד. סוף סוף הגיעו שלושת לארץ בשנת 1949. לפני עלייתו סיים שלוש שנות לימוד בבית הספר היסודי העברי "תחכמוני" באנטוורפן אך בעלותו במסגרת "עליית הנוער" עשה זמן קצר בכפר הנוער הציוני "ניצנים" ומשם עבר לכפר הנוער "אלוני יצחק" בו גמר את לימודיו היסודיים ובבית הספר התיכון המשיך עד הכיתה האחרונה; לבחינות הבגרות האכסטרניות ניגש בתל אביב. היה חובב מוסיקה נלהב, השתייך לקורס הדרמטי בהיותו ב"אלוני יצחק" ואף לקבוצת הכדורגל והכדורסל של הכפר. שקט מטבעו היה ורציני בהליכותיו, שקדן בלימודיו ובכל מעשיו וכחבר נאמן היה אהוב על הכל. אחרי שסיים את בחינות הבגרות גויס לצה"ל ושירת בנח"ל, עבר קורס מ"כ, קורס סמלים קרביים וקורס סיירים והגיע לדרגת סמל. מפקד גדודו רצה לשלוח אותו לקורס קצינים אך הוא חשב על המשכת לימודיו באוניברסיטה ולא הסכים להצעה. בשנת 1961 גמר את שירות החובה והתחיל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למדעי הטבע. ללא הפסקה המשיך בלימודיו עד שקיבל את התואר הראשון B.Sc)) במקצועו (פיסיקה); לאחר מכן למד לקראת התואר השני M.Sc)). בימי לימודיו אלה מילא משרה חלקית כמורה בבית ספר תיכון בחוות הנוער הציוני על שם ד"ר ישראל גולדשטיין בירושלים. הוא עמד לקבל את תארו האקדמי השני אלא שלא זכה לכך. כי נפל במלחמת ששת הימים, אשר השתתף בה במסגרת המילואים; זה היה ביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), בקרב על שחרור ירושלים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב התנחומים למשפחתו כי ספרא וסייפא כאחד היה, תלמיד חכם בלימודיו, מפקד נאמן וברוך כשרונות גם יחד, ועל כל אלה – צנוע ונחבא אל הכלים. באותו מכתב הוא מספר כי בצהרי היום ההוא הצטיין בקרב על כיבוש ארמון הנציב ועם סיומו של היום השתתף בתקיפת מוצב של הלגיון הירדני ליד צור-בחר, בה התגלה כלוחם נועז העשוי לבלי חת, ותוך כדי טיהורו של אחד הבונקרים שבמקום נורה על ידי אחד מחיילי הלגיון ומותו בא עליו כחתף. תעודת הגמר והסמכתו לתואר השני נמסרו לידי אחותו ואחיו בטכס הענקת התארים על הר הצופים. ביום 13.7.1967, אחרי נפלו. שמו הונצח בספר "ארבעה לא שבו". חוברת זכרון בהוצאת חוות הנוער הציוני על שם ישראל גולדשטיין וגם בחוברת הזכרון ליעקב-יהושע בהוצאת "עליית הנוער" הועלה זכרו. בספר "ירושלים של זהב" של הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים הובאו כמה רשימות עליו. אף בספר "המלחמה על ירושלים" למשה נתן הוזכר שמו. ב"גוילי אש", כרך ד' ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו. בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכת יהודה האזרחי, הובאו מתולדותיו וצוינה דמותו.