ולפיש, פנחס יצחק
בן מרים ואברהם אבא הלוי. נולד בא' מנחם אב תר"ע (6.8.1910) בלודז' שבפולין. תחילה למד בחדר, ואחר כך בישיבת "תורת חסד" בלודז'. לפני מלחמת העולם הראשונה יצא אביו לארץ- ישראל כדי להכין את עליית המשפחה כולה לארץ. בשל מלחמת העולם הראשונה שפרצה בינתיים ארכה הפרידה שבע שנים ובתקופה זו פירנסה האם את שני הבנים שבבית בכוחות עצמה. לאחר המלחמה עלתה המשפחה לארץ ופנחס למד בירושלים בישיבת "עץ-חיים", אך לאחר כשנה הפסיק את לימודיו כדי לעבוד ולסייע בכלכלת משפחתו. הוא עבד בחריש בפתח תקווה, למד מקצוע בבית חרושת לארנקים ואחר-כך עבד בתעשיית חומרי בניין. עם זאת התנדב לגדוד מכבי האש ופעל בו שש שנים. במאורעות 1929 הצטרף אל אביו לשמירה בשכונת מונטיפיורי, מקום מגורי המשפחה, ואחר כך נשלח, עם עוד ארבעה מתנדבים, לשמירה בכפר חגלה שבעמק חפר. תוך זמן קצר קשר קשרי-ידידות עם חברי המושב והביע רצונו להצטרף אליו. הוא התחיל לעבוד במחצבה עם שאר החברים וגם לצאת עמם לשמירה בלילות. באותו זמן גם התגייס לחיל הנוטרים ושקע ראשו ורובו בפעילות ארגון ה"הגנה" שבו מילא במסירות תפקידים שונים, עיקרם בהדרכה. בי"ד באלול תרצ"ח (10.9.1938) יצא בקבוצת נוטרים, מגבעת רמב"ם בשני כלי רכב, לשם שמירה וחיפוי על עובדי חברת החשמל שיצאו לתקן עמודי-חשמל שרופים בקו באר טוביה וברחובות נוספו אליהם עוד נוטרים. לאחר גמר התיקונים הותקפו, בדרכם חזרה, על ידי כנופיה ערבית מזויינת ליד הכפר מסמיה. שניים מן המותקפים נפצעו, שניים נהרגו במקום וארבעה נעדרים נמצאו למחרת היום הרוגים גם הם, ופנחס ביניהם. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקת ה"הגנה" בבית הקברות בנחלת יצחק. הניח הורים, אח ואחות. זכרו הונצח בבית-עם ובספר-תורה על שמו בשכונת קריית-יוסף ליד תל-אביב וכן בחוברת מיוחדת ובה דברי הוריו, אחיו, חבריו, מוריו וחניכיו המעלים קווים לדמותו
