ולנטין, מולי (משה)

בן יוסף ורבקה. נולד ביום כ"ח בניסן תשי"ד (1.5.1954) ברמת- השרון. למד בבית-הספר היסודי 'אוסישקין' ובבית-הספר התיכון שברמת-השרון. מולי היה תלמיד מוכשר והתעניינותו הקיפה תחומי-לימוד רבים ומגוונים, כמו פסיכולוגיה וביולוגיה. היה בעל כישרון במשחק-הבמה ועיצב תפקידים ראשיים בהצגות שונות במסגרת החוג הדרמטי בבית-הספר התיכון. היה חובב-ספורט ועסק בשחייה ובקליעה למטרה במסגרת חוג של הגדנ"ע ברמת-גן. הוא היה נער חברותי, נכון תמיד לעזור לזולת ומוכן למלא משימות וכך התנדב לתורנויות בשבתות ובחגים בתחנת 'מגן-דוד-אדום' שבהרצליה. היתה לו נטייה אל הספרות ואף כתב שירים רבים. הוא התכוון להתמסר ללימודי הרפואה אחרי שירותו הצבאי, ובזמן שנותר לו עד גיוסו החליט להכין את עצמו לשירות הצבאי ולחשל את גופו; הוא נהג לצאת לריצות ארוכות בלילות, ובימים עבד בבניין כדי לחזק את השרירים. מולי גויס לצה"ל בנובמבר 1972 והתנדב לחיל-הים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס-ימאות ובקורסים מקצועיים שונים ביקש לשרת על ספינת הטילים של חיל-הים – 'רשף', ומבוקשו ניתן לו. במלחמת יום-הכיפורים התבלט מולי כלוחם מקצועי מעולה, והצליח לפגוע בטיל, שנורה לעבר הספינה, ולמנוע פגיעה חמורה בספינה ואבדן חיי-אדם. חבריו ומפקדיו אהבו את קולו השקט. הבוטח והרציני בקשר, כשדיוח על גילוי מטרות. הוא ידע להבחין היטב בין מטרות צבאיות למטרות אזרחיות ולדווח בהתאם. הוא העריך חיי אדם וכאב את נפילתם של לוחמים, הן ישראלים והן ערבים. מולי חיפש תמיד אתגרים חדשים ורצה להתפתח בתפקידו ולהיטיב להכיר את הים. על-כן התנדב לקורס צלילה ועל- אף הקשיים שנתקל בהם התמיד והתקדם בלימודי הצלילה. ביום ל' בסיון תשל"ד (20.6.1974) נפל מולי בעת מילוי תפקידו בצפון הארץ. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אחות ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "סמל מולי שירת בספינה בזכות הישגיו המרשימים בקורס המקצועי והפך לדמות מפתח בצוות הספינה בזכות שאפתנותו הרבה, דאגתו לספינה וכישרונו. למדנו להכירו כחייל מצוין, נעים-שיחה, ערני ובעל חוש הומור שנתחבב על הכול. בשיחות שניהלנו בדרך לפעולות במלחמת יום-הכיפורים נתגלה מולי כפטריוט שטובת הספינה והמולדת נוגעים ללבו יותר מאשר ללב האזרח הממוצע. בהפלגה הארוכה סביב אפריקה שמולי נטל בה חלק, גילה חברות טובה, מקצועיות ואחריות לתפקידו. בחברתו, במשמרת, התפתחה תמיד שיחה ערה מלווה התפרצויות-צחוק ועליזות. הוא הכיר יפה את הנעשה מעל פני המים ושאיפתו להכיר את העולם התת-מימי המריצה אותו לחתור ולהשתלם בתורת הצלילה". מאמר על אופיו של מולי, על תולדות-חייו ועל דרכו הצבאית, שנכתב בידי אחיו – אבי, ראה אור בספר 'בנינו' המוקדש לבני רמת-השרון שנפלו במערכות ישראל.