וישניצקי, נתן

בן אהובה ושמעון, נולד ביום י"ב בתמוז תרפ"ב (8.7.1922) בעיר קילץ, פולין. היה בן ארבע בעלות המשפחה לארץ בשנת 1926. הוא גדל בשכונת נווה שאנן בחיפה, סיים את בית-הספר "נצח ישראל" והמשיך ללמוד שנתיים בגימנסיה "ביאליק". היה חבר בתנועת "הצופים", ויצא לשירות חקלאי בנהלל ועשה שם כשנתיים. היו בו נטייה וכשרון לחקלאות, אך אחר-כך התמחה במלאכת המסגרות. בתחילת מלחמת-העולם השנייה (1940) היה מראשוני המתנדבים לצבא הבריטי, ליחידת חיל-רגלים. תחילה שמר על מתקנים צבאיים בארץ, אחר הועבר לפלוגת-הנדסה ארצישראלית ועבר איתה את צפון-אפריקה עד גבול תוניס. עם הנחיתה באיטליה עבר לחזית זו, אך לא זכה להצטרף לבריגדה היהודית והתמרמר מאוד על כך. "רציתי להקדים, ואיחרתי", כתב לידיד. לאחר שש שנות שירות שוחרר וחזר לארץ, אך למעשה נשאר בתפקיד. היה חבר פעיל ב"הגנה" בשכונתו בחיפה, וטעם בגופו גם את מארת הריב הפנימי. בדצמבר 1947 התנדב מחדש. השתתף בהגנת השכונה ובכיבוש חיפה. עם גדוד חי"ש חיפה נשלח לגליל העליון. תחילה היה במנרה, כמפקד כיתה ואחראי למחלקה של הגדוד שהיתה במקום. משם עבר לבסיס ראש פינה. בתפקידיו ובחיים היה שלם עם עצמו ועם הבריות. השרה שמחה על זולתו, וכולו חדור אחריות. אוהב ספר ומוסיקה. ידיד נאמן. שלם גם עם גורלו. באחד ממכתביו האחרונים כתב אל אחותו: "חבל על כל יהודי ]שנפל[, אולם כולנו יודעים כי לא למשחק יצאנו אלא למלחמה". נתן שירת בחטיבת "כרמלי" והשתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן. הצטיין בכיבוש משלט בגיזרה, אשר אנשינו נאלצו לפנותו שוב מפני התקפת כוחות עדיפים של האויב. אז קיבל עליו, עם כיתתו, להישאר במקום ולחפות על הנסיגה. והוא וחבריו הקריבו את עצמם, כדי לאפשר למחלקה להגיע בשלום למחניים. נתן נפל ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). ביום ג' בתמוז תש"י (18.6.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחיפה.