וישניוב, יאיר

בן הרצל ושפרה. נולד ביום י"ב בחשון תשי"ז (17.10.1956) בקיבוץ שריד. למד בבית-הספר היסודי שבקיבוצו. אחרי-כן למד בבית- הספר התיכון האזורי 'עמקים' שבקיבוץ מזרע וסיים את לימודיו בבית-הספר הטכני 'טכניקום שבחיפה, במגמת החשמל והאלקטרוניקה. מילדותו היה יאיר חבר בתנועת-הנוער 'השומר הצעיר'. היה חובב-ספורט נלהב והצטיין במשחק הכדורעף. היה חבר קבוע בנבחרת הכדורעף של קיבוץ שריד וכעבור זמן נבחר להשתתף בנבחרת-הנוער הלאומית. חבריו לנבחרת מספרים: "מן הרגע שהצטרף לאימונים הסדירים השתייך יאיר לסגל הקבוע של הנבחרת. הוא השקיע במשחק את כל נשמתו והתאמן בהתמדה שמעבר לאימונים השגרתיים. במהרה הרגשנו שליאיר נתונים טובים להיות שחקן מצוין. הוא ממש גילה חוש לכדור. אם כי נראה צנוע ושברירי כאשר החל לשחק, גבה במהרה והתרחב וביצע ניתורים מצוינים ליד הרשת. כחבר בנבחרת-הנוער של ישראל השתתף יאיר פעמיים במשחקים בין-לאומיים – בספרד, בגרמניה ובשויצריה. הוא לא התגאה בהצלחותיו. להיפך – תכונותיו הבולטות היו ענוה, יושר ומסירות. היה נעים להיות אתו בנבחרת". יאיר אהב את הטבע והרבה לטייל ברחבי-הארץ. הוא לא החמיץ אף לא טיול אחד במסגרת בית-הספר או במסגרת התנועה. הרבה לצלם ולהנציח את התרשמויותיו בתצלומים שפיתח והגדיל בעצמו, במעבדת-הצילום שבנה. בעת לימודיו בבית-הספר הטכני בחיפה התמחה יאיר בבניית מכשירי-אלקטרוניקה קטנים. חברו, ירון, מספר: "הוא היה הראשון שבנה רדיו-גביש ליום הולדתו, וזה עבד יפה. קניתי גם אני חומרים והלכתי אליו לראות איך זה פועל. זו היתה קופסה גדולה, והחלום שלי היה לעשות את אותו הדבר בקופסה קטנה. הוא היה בחור טוב, שמו לא היה קשור מעולם במשהו רע. תמיד היתה הרגשה שעל יאיר אפשר לסמוך". דודתו, אסתר, מספרת: "יאיר היה גבה-קומה, מבטו אוהב ומלטף. הוא היה חרוץ ומוכשר, מסור למשפחתו ולחבריו באהבת אמת". את שעות-העבודה במשק הקדיש יאיר לענף הפלחה. כעבור זמן עבר לעבוד בפרדס. אהב את העבודה והתמסר לה. מספר ניר: "תחילה בא רק לנסות. לא היה בטוח אם כדאי לעבור מן הפלחה לפרדס. אך עד-מהרה החליט להישאר בענף. הוא נכנס לעניינים, הכיר היטב את השטח, למד והשתלט על הכלים. הוא ביצע כל עבודה בשלמות ובמהירות. עם הזמן אף הוסיף לאוירה הטובה ששררה בצוות הפרדס. יאיר חש שהוא שייך לצוות. וזה הוסיף להרגשתו הטובה". יאיר גויס לצה"ל באוקטובר 1975 והתנדב לנח"ל, ברצותו לשלב את השירות הצבאי בעבודה חקלאית בהיאחזות. הוא נשלח לטירונות במרכז הארץ ובמהרה נתגלה כחייל מעולה וצייתן. מפקד הגדוד מספר: "יאיר היה חייל מסור וממושמע והגיע תוך פרק-זמן קצר לרמה אישית גבוהה ביותר. כחבר, עזר לחבריו, סייע בידם והיה בין אלה שניתן לסמוך עליהם במצבים קשים. בהתנהגותו שימש דוגמה אישית לחבריו ולמפקדיו". יאיר נבחר כחניך מצטיין, ובזכות מסירותו והצלחתו קיבל חופשה כמעט מדי שבוע. הוא הקפיד לשמור על קשר הדוק עם משפחתו והרבה לכתוב להוריו ולהשיב למכתביהם. ביום כ"ה בשבט תשל"ו (27.1.1976) נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקיבוץ שריד. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משיחות עם מפקדיו וחבריו עולה דמותו של יאיר ז"ל כחייל למופת, כחבר טוב המוכן לסייע לכול, וכאדם בעל עקרונות לפיהם יש להשקיע בכל נושא ובמיוחד בצבא את מלוא המרץ והיכולת. נזכור תמיד את יאיר כמקור לדוגמה ומופת". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה מכתבי-תנחומים מחבריו ומקרובי המשפחה קטעים ממכתביו, תמונות שצילם וזיכרונות שהעלו חבריו לבית-הספר ולטירונות.