וישניה, דויד
בן שמריהו וחנה. נולד ביום י"ח באב תרפ"ח (4.8.1928) בפריז, בירת צרפת. בילדותו עברה המשפחה לגור בבלגיה ואוירת הבית היתה כולה יהדות וציונות אשר הילד ספג אל קרבו; הוא אף השתייך לתנועת הנוער "דרור", שהכשירה אותו לקראת חייו בארץ. מקטנותו גילה התעניינות בדברי מכניקה ובסיימו את לימודיו בבית הספר היסודי החל ללמוד בבית ספר תיכון מקצועי למכונאות עד פרוץ מלחמת העולם השניה. אחותו ואחיו הצטרפו אז למחתרת וכשנתבגר הצטרף אף הוא. כתום המלחמה חזר ללימודיו. בשנת 1949 עלה לארץ ועד מהרה הסתגל לתנאים החדשים שבה בקבלו באהבה את כל חבלי הקליטה. דאגתו היחידה היתה למצוא סידור מתאים להוריו ולמשפחתו, כי בן מסור ונאמן היה להם עד יומו האחרון. בשנת 1950 גויס לצה"ל. בגלל מקצועו הוצב ליחידת סדנה ומתוך מסירותו היה למנהל עבודה בדרגת רב סמל. כתום שירות החובה החליט להמשיך בצבא הקבע. יחסו לשירות היה כלעבודת קודש, כיוון שהצבא העברי קסם לו וחלום נעוריו על שירות עמו ומולדתו נתגשם; לא אחת אמנם זכה לשבחים מפי מפקדיו. יצא למערכת סיני ופקד על סדנת חילוץ לתיקון כלי הרכב שנפגעו והתקלקלו. אך עם תום הקרבות, ביום א' בכסלו תשי"ז (5.11.1956), נפל בקרב כונתילה. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום באילת וביום ח' בשבט תשי"ח (29.1.1958) הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. הניח אשה בהריונה וימים מספר לאחר נפלו נולדה בת שנקראה על שמו – דוידה.