וישינגרד, קלמן (קמי)

קלמן (קמי), בן צפורה וישראל, נולד ביום כ"א בכסלו תש"ח (4.12.1947) בפתח-תקוה. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "רמת החייל" והמשיך ללמוד במגמה לשרטוט בבית-הספר התיכון "מונטיפיורי" בתל-אביב. קמי היה נער רגיש ומסוגר. בבית-הספר היה תלמיד טוב למדי ולימים הצטרף לתנועת הנוער העובד, היה פעיל במסגרת התנועה והרבה לצאת לטיולים ולמסעות שנערכו מטעמה. בשבתות ובימי-חג נהג לצאת עם אחיו ואחותו לטיולים ארוכים לאורך גדות הירקון. קמי אהב את הטבע ואת הבדידות, וידידיו מעידים שהיה תמיד כחידה לגביהם. המעטים שידעו דבר-מה על ימי ילדותו ונעוריו, יודעים עד מה זועזע וסבל מפגישותיו עם עולם עוין ומציאות גסה ואכזרית. לאחר שתי שנות לימוד נאלץ לעזוב את בית-הספר ויצא לעבודה כדי להקל את עול פרנסת המשפחה. הוא עבד בוועד הפועל של ההסתדרות ובערבים למד הנהלת חשבונות. קלמן גויס לצה"ל בנובמבר 1965 והוצב לנח"ל. לאחר סיום הטירונות הצטרף לגרעין רמות א' במסגרת הנח"ל. תחילה השתלם בקורס השכלה לחיילים וסיים אותו בהצטיינות (94). אחר-כך הוכשר כרובאי ועשה בהיאחזות "קציעות" בנגב. הוא היה חייל טוב ומסור והשתדל תמיד לבצע היטב את כל אשר הוטל עליו לעשות. הוא מיעט לדבר על קשייו, לא התלונן והסתגר בתוך עולמו. בדצמבר 1968 השתחרר קמי מהשירות הסדיר ובחר לבנות את ביתו במשק משאבי-שדה. חרף היותו אדם מופנם עשה כמיטב יכולתו לקשור עצמו למשק, להתערות בעבודה ובחיים החברתיים והתרבותיים. הוא קיבל על עצמו ברצון תפקידי הדרכה במסגרת מחנות עבודה, דאג לערבי הווי וריקודים, וטיפל במסירות ובאהבה בנוער שאותו הדריך. האם ביקש בכך לתת לבני הנוער את כל הטוב והיפה שלא זכה הוא לקבל בילדותו? ברבות הימים הוטל עליו לארגן גרעין חדש למשק. חברי גרעין זה, גרעין "נדיב", נקשרו אליו מאוד. "תמיד באנו אליו עם בעיותינו", ספרו אחדים מהם. "קמי הקשיב ועזר לנו לפתור אותן. מצאנו אצלו פינה חמה, שאליה אפשר היה לבוא בכל עת ובכל שעה". כשנקרא לתקופות של שירות מילואים, לא שכח את ידידיו במשק ואת חניכיו הצעירים. הוא שיגר אליהם מכתבים, ביקש לשמוע חדשות מפיהם, וכשהיה בא לחופשה קצרה הקשיב בדריכות וניסה לעזור ככל יכולתו. קלמן השתתף במלחמה בשנת 1967 והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". ערב מלחמת יום-הכיפורים נקרא ליחידתו. מפקד המחלקה שלו מעיד, שבזכות אישיותו הקורנת סמכות וביטחון ובזכות מסירותו היה קלמן למפקד כיתה, הגם שלא סיים קורס מ"כים. קלמן השתתף בקרבות הבלימה והפריצה של מלחמת יום-הכיפורים ועבר אותם בשלום. לאחר הכרזת הפסקת-אש בחזית הדרום הוסיף לשרת בסיני. ביום ט"ז בטבת תשל"ד (10.1.1974), נפגע בחזהו מצרור מקלע שנורה לעברו, בעת שעסק בגידור המוצב מדרום-מערב לפאיד. הוא נהרג והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד: "יחד עמנו יצא למלחמה ושירת בנאמנות ובמסירות. בשוך הקרבות נאחזה היחידה בקו הראשון, וקלמן ז"ל מילא תפקיד מפקד כיתה במוצב ממערב לתעלה… קלמן היה חייל טוב ומפקד אהוד על פקודיו ועל חבריו". חבריו של קמי במשק משאבי-שדה הוציאו לאור חוברת זיכרון לזכרו ובה רשימות ופרקי זכרונות מפי ידידים, מחנכים וחניכים.