וירצברגר, שאול-ליב

בן אסתר-מלכה וישראל, נולד ביום ו' באלול תר"ף (20.8.1920) בעיר בורשה, שהיה בה ריכוז חסידי גדול בחלק הרומני של מחוז מרמרוש, בצפון טרנסילבניה. למד ב"חדרים", בבית-ספר עממי ממשלתי ברומניה וב"ישיבות". כאשר נמשך לרעיון "השומר הצעיר", עזב את ה"ישיבה" ולמד מכונאות. בשנת 1941 העפיל ארצה באונייה "דוריאן 2", ישב כלוא שנה וחצי במחנה עתלית והירבה להשתלם בידיעת הציונות ועיקרי תנועתו. מששוחרר, הצטרף לקיבוץ הארצישראלי ו', עבד במחנה צבאי והיה חבר ועד העובדים. בתקופת מאבק ה"הגנה" נגד הבריטים התנדב לפלמ"ח, שירת בפלי"ם והגיע לתפקיד מפקד-סירה. השתתף גם בפעולות יבשתיות של חבלה בתחבורה לשם הפגנת הכוח והרצון היהודי נגד משטר החנק הבריטי. משגמר את שירותו בפלמ"ח חזר לעבודה בקיבוץ שלו שחנה אז בנחלת יהודה והתעתד להתנחל בעין דור. עם פרוץ מלחמת-העצמאות חזר לשירות בפלמ"ח בחטיבת "הנגב" בתפקיד מ"כ. השתתף בקרבות רבים, שקד על טובת אנשיו כאב ואח והשתדל להפיק מהם את המקסימום למען שחרור המולדת. בזמן שקיבוצו עמד לעלות על הקרקע הוטל עליו להשתתף בניסיון לכבוש את משטרת עיראק-סואידן, ושם נפל ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948). נקבר ברוחמה. ביום ב' בסיוון תש"י (18.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.