וירניק, ישראל-צבי (שרוליק)
בן אסתר-רחל ויעקב-יצחק הכוהן, נולד ביום י"ח בחשוון תרפ"ב (19.11.1921) בעיר צופוט ליד דנציג. בן בכור להוריו. בילדותו למד ב"חדר", אחר-כך בבית-ספר עממי והצטיין בלימודים. סיים שתי כיתות גימנסיה. היה ספורטאי ושחיין טוב, הצטרף לתנועת בית"ר והיה בה למדריך. בשנת 1937 עבר יחד עם הוריו ואחיו לעיר סוסנוביץ, פולין. בפברואר 1939 עלה ארצה במסגרת "עליית- הנוער". חודשים מעטים שהה בגבעת השלושה ואחר-כך הצטרף לפלוגת בית"ר בראש פינה. הוריו ושאר בני המשפחה נשארו בפולין ונספו בשואה. לפי צו המוסדות התגייס לצבא הבריטי ושירת משנת 1940 במשך שש שנים בכל חזיתות המזרח הקרוב. היה בין ראשוני המתגייסים ל"באפס", שירת ביחידת הקומנדו 51 תחת פיקודו של גנרל וינגייט. השתתף בפעולות בלוב, קירנאיקה, אריתריאה, סומליה ואתיופיה. אחר כיבוש אתיופיה שירת במצרים, הצטרף לחי"ל (הבריגדה היהודית), עבר לאיטליה והשתתף בפעולות ה"בריחה". בתוקף תפקידו שהה גם באנגליה. משנוכח לדעת כי משפחתו אינה עוד בחיים, התמסר ביתר שאת להצלת קרבנות המחנות. כך עזר לפליטה יתומה לעלות איתו ארצה על-ידי נישואים פיקטיביים. בשובו לארץ אחרי השחרור, הצטרף למחתרת האצ"ל ומילא בה תפקידים אחראיים בפעולות שונות, כגון השגת נשק ועוד. משנת 1946 ישב בנתניה ועבד בהסתדרות העובדים הלאומית. משם עבר לתל-אביב. את מרבית זמנו בילה בפתח תקווה, שם מילא תפקיד בפיקוד ארגונו. בפרוץ מלחמת-העצמאות השתתף בקרב על יפו ובקרבות נוספים. בקרב על רמלה יצא בראש מחלקה לסיור, נפצע וכעבור ימים מספר, ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948), מת מפצעיו בבית-החולים "הדסה". בשוכבו על ערש-דווי, כאשר הגישו לו לשתות, שאל תחילה: "האם כבר שתו החברים? אני המפקד, רק אם יספיקו המים, תנו גם לי". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
