וירטהיים, אמון

בן לאה ואפרים, נולד ביום כ' בחשוון תרצ"א (11.11.1930) בחיפה. הוא סיים את בית-הספר העממי בכפר חיים והמשיך שנה אחת בבית-הספר הימי שליד הטכניון בחיפה. אמון הצטיין בכשרון חיקוי וקיבל תפקיד ראשי באחת מהצגות בית-הספר. היה עליז, בעל הומור רב, מרכז ומרתק סביבו את חבריו. בתקופת המאבק, משהחל להשתתף בפעולות המחתרת של ה"הגנה" שהשתיקה יפה להן, נעשה רציני, מרוכז בתוך עצמו ושתקן. מטבעו היה נער רגשני וגלוי-לב אך אילץ את עצמו לשתיקה בתוקף רגש האחריות. ב-1945 החל לעבוד כמתלמד בבתי-היציקה של "וולקן" ורכש לעצמו מקצוע של יוצק. מיד אחר החלטת עצרת האו"ם על החלוקה, בנובמבר 1947, במלאות לו 17 שנים, התגייס לשירות והיה הצעיר בגדודו שבחטיבת "כרמלי". השתתף בקרבות תמרה, שפרעם, פיצוץ גשרי תרביחה וראש הנקרה, בקרב יחיעם (הראשון), בסיורים ובליווי שיירות לגליל המערבי. ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליח חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב, ואמון ביניהם. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה. בן 17 וחצי היה בנופלו.