ויצמן, מיכאל

מיכאל (מכלופי), בן ראובן ופני, נולד בל"ג בעומר, י"ח באייר תשי"ד (21.5.1954) בקזבלנקה שבמרוקו ובאותה שנה עלה ארצה עם משפחתו. הוא למד בבית-הספר היסודי "נטעים" בבאר-שבע ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל" בבאר-שבע, במגמה של מסגרות מכנית. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ביקש להתחיל לעבוד כדי לסייע בכלכלת הבית, אך בני משפחתו דחקו בו להמשיך וללמוד. הוא היה תלמיד אהוב על מוריו ועזר רבות לחבריו. מיכאל היה חבר בתנועת השומר הצעיר וברבות הימים הדריך בקן באר-שבע. הוא היה חובב ספורט והיה נלהב מאוד לכדורגל. הוא נמנה עם חברי נבחרת הכדורגל של ליגת השכונות בבאר-שבע. כן הקדיש הרבה מזמנו הפנוי להאזנה למוסיקת פופ. מיכאל היה אדם רציני בגישתו לחיים, מסתגר במקצת ושתקן ולא על נקלה אפשר היה לדובב אותו. הוא הרבה להתבודד, שקט היה, ביישן ונחבא אל הכלים. מטבעו היה עניו וצנוע, ישר-דרך, איש-אמת ובעל-מצפון. כל מיודעיו זוכרים אותו כאדם אדיב, נוח לבריות, נעים-הליכות וטוב-לב. הוא עמל קשה כדי לסייע לאביו בפרנסת הבית, והיה בן נאמן ומסור להוריו, רחש להם כבוד רב ודאג לשלומם ולרווחתם. מיכאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972, והוצב לחיל האוויר. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מ"כים והיה מש"ק במטווח חיל האוויר ועוזר למפקד המקום. גם מפקדיו וגם חבריו העידו עליו שהיה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, אשר שימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו. הוא הרבה לבקר בבית והוריו ואחיו סייעו בידו בעצה ועודדוהו בשעות הקשות, לאחר האימונים הקשים והמפרכים. ביום ה' בחשון תשל"ד (31.10.1973), נפל מיכאל בעת מילוי תפקידו בכביש רביבים-צאלים. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מיכאל היה בעל יזמה, חייל מסור וחבר מצוין". הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית-הכנסת בבאר-שבע.