ויצמן, יצחק (צחי)
בנם-בכורם של גילה ויעקב. נולד ביום י"ט באדר א' תשכ"ז (1.3.1967) בחיפה. צחי למד בבית-הספר היסודי 'יזרעאליה' וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני ג' שבנווה שאנן. הוא היה תלמיד שקדן, שהתייחס ללימודיו ברצינות. המקצועות האהובים עליו היו היסטוריה, אזרחות, גיאוגרפיה וסוציולוגיה. בכיתה י"א, במגמת גיאוגרפיה, הגיש עבודה שנתית בנושא "מיקום שדות תעופה" וקיבל עליה את הציון מצוין. מורתו בבית-הספר התיכון כתבה עליו: "זכורות לי מידותיך הטובות, נעים הליכות במלוא מובן המלה. התנהגותך תמיד – ללא דופי. התייחסת ברגישות רבה לזולת. היית מין ילד שמורים אוהבים ללמד ולחנך. תלמיד מקשיב ושקדן שתמיד מתייחס לדברי המורה, לא יהיר ולא שחצן, אלא להיפך, עדין ורגשן". מחנכו הגדירו כ"תלמיד מעולה שמעולם לא איחר ומעולם לא הפריע". חברו מומי (שלמה הרצוג) זוכר כי "צחי התייחס ללימודים ברצינות. הוא היה מרוכז וקשוב מאוד בשיעורים. הוא סיכם היטב את כל אשר הוסבר ונאמר בשיעור. הוא נתן לנושא לזרום ואחרי זה תימצת במלים שלו, בנוסח שלו". חברו הטוב ארז (כץ), שהיה שותף לרבים מ"תעלוליו" מספר: "צחי היה בעל דמיון פורה ורעיונות מדהימים. יום אחד החלטנו לקיים לונה-פרק ברחבת הבניין. עבדנו ימים רצופים בבניית מתקנים ומשחקים. פירסמנו מודעות ברחובות נווה שאנן, ובבוא יום הפתיחה באו מעטים, אך גם מעטים אלה מילאו את ליבותינו שמחה… בקיץ, בו מבשילים פירות הסברס. יחד נהגנו לקטוף את הפירות, "חטפנו" קוצים ומכרנו את סחורתנו לעוברים ושבים". צחי הפעיל יחד עם חבריו את התחנה המטאורולוגית של בית-הספר ועל התמדתו ומסירותו קיבל פרס, "אטלס חיפה". היה פעיל במועצת התלמידים של בית-הספר ושנה אחת אף עמד בראשה. חבריו הקרובים מומי (שלמה הרצוג) גל (גולדשטיין) ושי (הרשקוביץ) מספרים עליו שהיה אדם מאוד מיוחד, בעל ערכים יוצאי דופן, שנלחם על עקרונותיו בכל הנוגע לצדק, לשוויון ולשלום. היה מיודד עם כולם, מוכן תמיד להגיש עזרה, התנדב ראשון לכל משימה ושיכנע את חבריו להצטרף אליו. ייזכר בזכות יחסו המיוחד לחברים ולסביבה. צחי השתייך לתנועת 'המחנות העולים' ועסק בספורט, במיוחד בכדורסל. התנדב ל'משמר האזרחי' והושיט יד עוזרת לבית אבות בשכונת מגוריו. הוא "חטא" בכתיבה מסוגים שונים: סיפורי הרפתקאות, סיפורים מצוירים ('קומיקס') ואף צייר ציורים מיניאטורים של חיילים וכלי נשק שונים. צחי היטיב לנגן באורגן ויחד עם חברו ארז, שפרט על מנדולינה וחבר נוסף, שתופף בתופים הקים שלישייה. כאשר נותר לו פנאי, לאחר כל עיסוקיו המרובים, ניצל אותו לטיולים בחיק הטבע, באתרי עתיקות, במוזיאונים. צחי התמצא היטב בהיסטוריה הצבאית של עם ישראל ושל עמים אחרים ועל מדפי הספרים בחדרו נשארו מיותמים ספרים רבים בנושאי צבא וביטחון. יצחק גויס לצה"ל ביולי 1985 עבר טירונות בבית-הספר לחיל רגלים, סיים קורס מש"קי רישום ושירת כמש"ק תחזוקה בחיל המודיעין. באחד הימים, בהיותו בתעסוקה מבצעית בעיר העתיקה בירושלים, גילה מטען חבלה שהונח בתחנת האוטובוס ליד שער יפו. עירנותו ויוזמתו מנעו פיגוע חבלני, שהיה עלול להפיל חללים רבים. על פועלו זה קיבל מכתבי הערכה והוקרה ממשטרת ישראל. ביום י"ג בכסלו תשמ"ו (26.11.1985) נפל יצחק בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי חוף הכרמל בחיפה. השאיר הורים ואחות – עינת. בדברי הספד אמרו עליו מוריו: "היית שייך לגזע של תלמידים שהולך ומדלדל, לגזע של תלמידים שמוכנים תמיד לתת, להתנדב, לשפר ולתקן מבלי לקבל תמורה. היית בעל חוש מפותח ליושר ולצדק. איכפתניק. התנהגותך תמיד ללא דופי… נתת לנו, המורים כוח להמשיך". במכתב התנחומים למשפחה, כתב מפקדו: "צחי הצטייר בעינינו כבחור רציני. שקט ובעל יכולת אישית גבוהה, הציפיות ממנו היו רבות". משפחתו הנציחה את זכרו בהקמת חדר שישמש את מועצת התלמידים בבית-הספר התיכון עירוני ג', שבו למד; כן הוציאה המשפחה לאור ספר זיכרון ובו תולדות חייו ודברי חברים וקרובים עליו
