בן סוליקה ונסים. נולד ביום ה' בסיוון תשט"ז (16.5.1956) במרוקו ועלה עם משפחתו ארצה בשנת 1963. המשפחה קבעה את מושבה באשקלון, שם גדל דוד, שהיה מקור הגאווה של משפחתו. את לימודיו היסודיים רכש בבית-הספר הממלכתי-דתי "ישורון" באשקלון. בהגיעו לכיתה ט' עבר ללמוד בירושלים, בתיכון הטכנולוגי "קריית נוער" שבשכונת בית וגן. בסיימו י"ב כיתות המשיך ללמוד עוד שנתיים במגמת מכונאות מטוסים, במסגרת העתודה הטכנולוגית, וסיים בהצלחה רבה את לימודיו כהנדסאי. בתחילת חודש אוגוסט 1974 התגייס דוד לצה"ל וקבע שם את חייו המקצועיים. הוא התחיל כמסגר טכני, עבר קורס אחזקת מטוסים והכשרות נוספות והפך למכונאי מוטס על מסוקים כבדים. בתחילת חודש מאי 1979 החל לשרת בצבא הקבע והתמיד בשירותו במערך היסעור במשך שש עשרה שנה. דוד בלט כמנהיג וכמפקד מסור, יסודי ואחראי. במהלך שירותו השתלם בתחומים שונים והתקדם בסולם הדרגות. בין השאר, שימש כממונה על ההדרכה ועל הכשרת המכונאים בטייסת, וכן מילא את תפקיד קצין ההתגוננות שלה. דוד זכה לחוות דעת חמות ומרשימות ממפקדיו, שציינוהו כמי שתורם לרמת ההדרכה הגבוהה, המקדם ומחדש נושאים. בד בבד עם שירותו בצבא הקבע בנה דוד את חייו האישיים. בשנת 1982 נשא לאשה את תרצה. בתחילה נולדו התאומות – עינב ומיטל ובהמשך נוספו למשפחה עוד שתי בנות – עדי וחן. לאחר נישואיו התגורר בקריית מלאכי, וכל מעייניו היו נתונים לעבודתו ולמשפחתו. דוד ניכר בביישנותו והיה אהוב על כל חבריו, שכניו ובני משפחתו. ידוע היה כי ניתן להיעזר בו בכל עת. בשקט ובצנעה ניהל את חייו כבעל מסור וכאב למופת. אחד מתחביביו העיקריים היה טיולים בנופי הארץ ושהייה בטבע, והוא מימש זאת בכל הזדמנות שניתנה לו. ביום י"א בניסן תשנ"ו (31.3.1996) יצא לטיסת אימונים במסגרת תרגיל ונפל בעת מילוי תפקידו, בהתרסקות מסוק יסעור מערבית לים המלח, חמישה ק"מ מזרחית למצפה שלם. עמו נספו עוד שישה חיילים: רס"ן אייל גלר, סרן עופר שוורץ, סמל גיא שפיר, רב"ט ענבל טווסי, רב"ט דורון עזרא ורב"ט ליאב פילגוד. דוד נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר ורבורג. בן ארבעים היה בנופלו. הותיר אחריו אשה, ארבע בנות, אם, ארבעה אחים – אברהם, מכלוף, חיים ויצחק ושלוש אחיות – ליזה, ז'קלין ומרים. הועלה לדרגת רב-נגד לאחר מותו. הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק כתב למשפחה השכולה: "דוד, זכרונו לברכה, שירת כמכונאי מוטס וכמפקד עבודה במוסך יסעור בבסיס חיל האוויר בתל נוף, ותואר על ידי מפקדיו כנגד מקצועי ומסור, שביצע מגוון תפקידים מרכזיים, ותרם מניסיונו ומיכולתו האישית לשיפור רמת העבודה בבסיס. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו ופקודיו כאחד." מפקד הטייסת בה שירת, כתב למשפחה: "רב-נגד בכיר דוד ויצמן, זכרונו לברכה, יצא לטיסת אימונים ממנה לא חזר. במסגרת טיסה זו אסף המסוק חוליות ביום אויב לצורך פיזורן בשטח. לאחר הורדת החוליה הראשונה המריא המסוק ולאחר שניות התרסק על צלע הר, צפונית לים המלח, מסיבה שאינה ברורה. בהתרסקות זו נהרגו צוות המסוק – הטייס, טייס המשנה, המכונאי המוטס דוד ויצמן, חיילת ושלושה חיילים נוספים. דוד היה נגד מעולה, ביצע מגוון תפקידים מרכזיים בטייסת מבצעית, ובחמש השנים האחרונות ביצע תפקיד מרכזי במוסך יסעור. דוד היה נגד מסור לעבודתו, טיפל בחייליו כאילו היו בניו, לויאלי למפקדיו ומקובל מאוד על כל עמיתיו. בנוסף לעבודתו במוסך, הקפיד דוד לשמור על כשירות הטיסה וכל זאת עשה באהבה. דוד היה בן ואיש משפחה למופת, צנוע, עניו, מפקד נערץ על פקודיו וידיד נפש לרבים מאתנו…". אחותו כתבה לזכרו: "דוד, אחי היקר, היית לי לידיד נפש, לחבר ולאח אהוב. לאחר מותך השארת לי רק יגון חלל ריק ועצוב. אתה היית לי ותמיד תהיה יחיד ומיוחד, דואג וחושב עלי. ועכשיו לא תוכל לבוא אלי לא בחורף ולא באביב כי אתה, אחי היקר! לך אין תחליף." לאחר מותו התפרסמו כתבות בעיתונות שתיארו את נסיבות האסון. משפחתו קיבלה תעודת הוקרה וכבוד מראש אגף כוח האדם בצה"ל והנציחה את שמו בשני ספרי תורה שנתרמו לתלמוד תורה במקום מגוריו, קרית מלאכי ולבית כנסת בעיר בה גדל – אשקלון
