ויס יעקב

בן אסתר ודויד-יהודה, נולד בערב חנוכה, כ"ד בכסלו תר"ף (16.12.1919) בעיירה פראואנקירכן, אוסטריה. הוא ביקר בבית- הספר עד היותו בר-מצוה ובגיל צעיר נאלץ לנטוש את הלימודים ולצאת לעבוד, כדי לעזור בכלכלת משפחתו. היה שוליה של חייט, ובאותו זמן מצא את הדרך לתנועת "המזרחי" ונעשה ציוני. כאשר ירדה שואת היטלר על יהדות אוסטריה, ניתנה לו הזדמנות להגר לפינלנד, אך הוא העפיל לארץ, הגיע לחוף נתניה ב-12.12.1938 והצטרף לקיבוץ הדתי רמת השומרון של "הפועל המזרחי". בימי מלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ועל אדמת יוון נפל בשבי הגרמנים והיה במשך חמש שנים בשבי. עם שחרורו חזר לעבודתו בפתח תקווה וחי על מחטו. היה אדם צנוע, אוהב עבודה ואהוב על כל יודעיו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לחטיבת "אלכסנדרוני" והשתתף בפעולות-לילה ובקרבות שונים. ב-15 ביולי 1948 בערב החליפה פלוגתו פלוגה אחרת מהחטיבה במשלטים שממזרח לקולה וטרם הספיקה להיערך ולהתחפר כהלכה במקום. בבוקרו של יום המחרת תקפו כוחות הלגיון את המשלט. כשהם מסתייעים באש ארטילרית ושריוניות, שטפו את עמדות המחלקה במשלט הקדמי ואילצו את הפלוגה לסגת. בקרב זה נפל, ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. הניח אישה וילד בן שנה.