fbpx
ויס, יהודה

ויס, יהודה


בן רחל ולוי, נולד ביום י"ד באייר תרע"ח (26.4.1918) בכפר מאצקי, חבל קרפטו-רוס שבצ'כוסלובקיה. במשפחה היו תשעה ילדים ושנים מעטות אחרי הולדת יהודה יצא האב לאמריקה, בתקווה שמשם יוכל לשלוח כסף לכלכלת המשפחה. אך בינתיים הוכרחה האם לעמול קשה בהובלת פירות וירקות למכירה בשוק בעיירה הסמוכה והילדים הבוגרים עזרו לה במסירות ובהבנה והשתדלו לצאת לעבודה בגיל צעיר, להקל את המעמסה מעל האם ולעזור בשכרם לה ולקטנים שנשארו בבית – וכך עשה גם יהודה. רוב בני המשפחה הושמדו בידי הנאצים, וכתום מלחמת-העולם נשארו ממנה רק שלושה אחים פזורים בשלושה חלקי תבל. יהודה היה באירופה, אך בהיותו חניך תנועת-נוער ציונית מילדותו החליט לעלות לארץ-ישראל, ויתר על שאיפתו להיפגש עם אחיו הנותרים, יצא בדרך ה"בריחה" לאיטליה והגיע לארץ בנתיב ההעפלה. סגולותיו הטובות, נדיבות-לבו ונכונותו לבוא לעזרת הזולת, נתגלו גם במחנות ובאונייה. בארץ הצטרף לקבוצת "שבולת" ועד מהרה נודע כאחד מטובי הפועלים בפרדסים. גם בנגריה, במאפייה ובמספרה הוציא מתחת ידיו עבודה מעולה. גם בדגניה ב' היה עובד מאומן ומצליח בכל מלאכה ועבודה. הוא נשא אישה וקיווה להבטיח לילדיו עתיד טוב יותר משהיה לו בילדותו, "יתום" של אב החי במרחקים. משהחלה מלחמת-העצמאות בחורף תש"ח התנדב לשירות בחטיבת "גולני" לפני שהגיע תורו לכך. תחילה שירת בהספקת מזון ללוחמים בקרבות ואחרי הפצרות מרובות קיבל נשק וסופח לפלוגה קרבית. גם שם דאג לאחרים יותר משדאג לעצמו. הסורים, שפלשו לעמק הירדן ביום 16.5.1948, השתלטו על כמה משלטים באזור, אך נבלמו על-ידי מערך כוחותינו בצמח. ב-18 במאי פתחו הסורים בהתקפה על צמח בסיוע ארטילריה וטנקים. כוחותינו לא עמדו בפני עוצמת ההתקפה הסורית, תחילה נפלה העיירה צמח ולבסוף גם תחנת המשטרה והמגינים נסוגו תחת אש הסורים לעבר דגניה. יהודה הציל רבים ממוות בתוך מטר יריות ולבסוף נשאר בין אחרוני המגינים על צמח, נלחם עד נשימתו האחרונה ונפל ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'.

דילוג לתוכן