ויס, אהרן (ארי)

בן יפה (שיינדיל) ומשה, נולד ביום כ"ט בטבת תרפ"ה (25.1.1925) בעיר אירשוה שבחבל קרפטו-רוס, צ'כוסלובקיה, במשפחה ציונית- דתית. היה חניך בית-ספר ריאלי ו"ישיבה" אך נאלץ להפסיק את הלימודים כדי לעזור להוריו. בשנת 1944 נלקח על-ידי הנאצים למחנה-עבודה. בשנת 1945, חודשים אחדים לפני השחרור, הצליח לברוח מן המחנה, התחזה לנוצרי וחי אצל איכר אוסטרי בסביבות גראץ. ממשפחתו הגדולה נשארו רק הוא ושני אחיו, והם החליטו לפי צוואת אביהם להגיע לארץ-ישראל ויהי מה, ובארץ נפגשו. לפני עלייתם השתלם אהרון בעבודות-דפוס (יציקת אמהות-מטריצות) בבית-דפוס ממשלתי בצ'כיה. דרך צרפת, תוך כדי עבודה מסורה בארגון ההעפלה והצלת ילדים מידי הנוצרים, הגיע באונייה "ביריה" לארץ-ישראל. אהרון נתקבל לעבודה בדפוס "הארץ" ונודע בקרב חבריו כבעל הבנה עמוקה וזריז בעבודתו, חבר טוב ונכון לבוא לעזרת כל חבריו שנתחבב עליהם מאוד. משהצטרף ל"הגנה" בחולון קיבל תפקיד של נשק, בהתאם להכשרתו המקצועית. את תפקידו זה מילא באחריות ובמסירות לאחר שעות העבודה. ביום כ"ו בטבת תש"ח (8.1.1948) נקרא לתקן מקלע ברן באחת העמדות בשכונת גרין ולעזור בפינוי הדירות במקום. לאחר שתיקן את המקלע יצא את העמדה, וכאן פגע כדור בלבו והרגו בו במקום. אהרון היה הקרבן הראשון של "פועלי אגודת-ישראל" במלחמת- העצמאות. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.