בן אסתר ואלפרד, ניצולי שואה. נולד ביום י"ח באב תשכ"א (31.7.1961) ברחובות, אח ליהודית ולמרום. עודד החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'ויצמן', המשיכם בחטיבת-הביניים 'קציר', וסיימם בבית-הספר התיכון-המקצועי 'אורט רחובות', שם היה חבר במועצת התלמידים. הוא גילה עניין רב בכל המתרחש סביבו, היה מעורב מאוד ותמיד ניסה להשפיע ולעזור לזולת. בילדותו, השתתף עודד בהצגות בית-הספר, ואהב זאת עד מאוד. אחר-כך, במהלך שנות התבגרותו ועד גיוסו לצה"ל, היה חבר בלהקת המחול הייצוגית של עיריית רחובות. אהבת הריקוד והמשחק היו חלק בלתי נפרד ממנו. הוא היה נער גבוה, רזה ומלא חן, תכונות שעזרו לו להצטיין בתחום הריקוד. עודד היה פעיל בתנועת 'הצופים', בשבט 'נבטי יהודה', תחילה כחניך ולאחר-מכן כמדריך. הוא גילה כושר מנהיגות, מעורבות ורגישות חברתית בכל מסגרת שנטל בה חלק. אהבה ועזרה לזולת היו עבורו ערך חשוב מאין כמוהו, והוא ניחן ביכולת לארגן את האנשים סביבו ולהובילם כשצריך. בשנת 1983 נשא עודד את זיוה לאישה, והם הקימו ביתם ברעננה, שם נולדו שלושת ילדיהם: מאיה, נועה וערן. בסוף אוקטובר 1979 התגייס עודד לצה"ל, והוצב בחיל-התותחנים. בתום אימוני הטירונות יצא לקורס מ"כים, שבמהלכו נפצע ברגלו. חרף תהליך ההחלמה הארוך, שהפריד אותו מחבריו לקורס, התעקש לשוב ולהשתלב במסלול הצבאי וסיים קורס קציני שלישות באוגוסט 1981. עודד שירת כקצין בשארם א-שייח', והיה שותף פעיל בפינוי סיני. הוא השתתף במלחמת שלום הגליל, וזכה בשבחים על ביצוע תפקידו שם. עודד סיים את שירות החובה שלו, והחל את שירות הקבע באוקטובר 1982. במהלך שירות הקבע שלו ביצע תפקידים שונים במסגרת חיל-השלישות. בשנת 1985 השתחרר מצה"ל בדרגת סרן, ופנה ללימודים. הוא סיים מסלול לימודי ניהול בתי מלון בבית-הספר תדמור בהרצליה, אולם אהבתו לצבא החזירה אותו, בשנת 1992, לשירות במדים כעוזר קצין שלישות בעוצבת סיני. באוגוסט 1996, שובץ עודד לתפקיד רכז מדור כוח-אדם במרכז הובלה של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. ביום ט"ו בחשוון תשנ"ט (4.11.1998), נפל רס"ן עודד ויספיילר בעת מילוי תפקידו והוא בן שלושים-ושבע. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברעננה. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים, אחות ואח. מתוך מכתב תנחומים של הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז, למשפחה: "עודד-יעקב זיכרונו לברכה, תואר על-ידי מפקדיו כקצין אחראי, שבלט ברגישותו ובנחישותו בעת מילוי תפקידו. עודד-יעקב הפגין מסירות אין קץ, סייע ותרם לסובבים אותו בכל עת ושאף לשלמות הביצוע." כותב מפקד היחידה, אלוף-משנה חיים: "עודד, שהיה מעל לכל בעל אוהב ומסור ואב שדאג בכל עת לילדיו, ידע לשלב את חיי המשפחה בחיי הצבא שכה אהב. עודד היה קצין חרוץ ומסור, שהאמין בצדקת הדרך וגילה רגישות לצורכי חייליו בדומה לרגישות שגילה לילדיו. שמו העיד על אופיו, עודד אהב לעזור ולסייע ככל שיכל, תרם לאחרים מניסיונו ומקצועיותו, ועל כך אנו חבים לו את הערכת המערכת הצבאית." קטע פרידה שכתבה לו בתו בת האחת-עשרה, נועה: "אבא גיבור, אבא אביר, אבא טוב ונהדר/ אבא כעסן, אבא ותרן ודאגן/ זה אבא שלנו. תמיד אצלנו בלב יישאר./ רשמתי את שמך על החול, וגרגרי החול עפו./ רשמתי את שמך על אבן גיר, וזה לא נשאר/ רשמתי את שמך על הלב, וזה יישאר לעולם." בני משפחתו כותבים: "בלתי אפשרי לסכם בכמה מלים אדם, שהיה חלק מבשרנו והוויתנו, והיה בשבילנו עולם ומלואו. נציין רק את המרכיבים שנראים לנו מרכזיים באישיותו של עודד: רגישות, חייכנות, אהבה לזולת, חום, נכונות לעזרה ביחסים עם אנשים, ורצון להיות מושלם."
