ויסמרק, יהודה

בן בלומה ומשה, נולד ביום כ' בכסלו תרפ"ו (7.12.1925) בחיפה, מראשוני הילדים בשכונת תל עמל. עם חבריו הלך ברגל לבית- הספר בהדר הכרמל דרך אזור ערבי. אחרי סיום בית-הספר העממי למד מסגרות בבית-הספר המקצועי על שם טיץ ביגור, נשתבח ב"ידי זהב" בכל עבודה וסיים את חוק לימודיו בהצטיינות. התנדב בין הראשונים לשנת-שירות בנוטרות בכפר המכבי, הצטיין בעזרתו למשק בעבודות מקצועיות וגם בהכנת כדורים, ובגלל הצורך בו האריך את שירותו במחצית-שנה נוספת וסיים קורס הדרכה בספורט שימושי. מששוחרר, נתקבל לעבודה במקצועו בחברת "מושלי". גם שם נשתבח בחריצותו ורב היה סיפוקו כשהגיש את משכורתו הראשונה לאמו. בליל הריקודים לרגל החלטת החלוקה של עצרת האו"ם לחש לאמו: "עדיין מוקדם לשמוח, עבודה רבה לפנינו…" ואכן, מאז לא השתחרר אף לרגע מהרגשת גודל החובה כגודל המשימה. בחורף תש"ח היה עוסק בלילות בתיקון נשק, בהכנת תחמושת, בעמידה על המשמר בשכונתו ובנקודות המסוכנות ביותר, ואף בביצוע פעולות נועזות, כמעט מתחת לחוטמם של השוטרים הבריטיים, כגון בפיצוץ המוסך מס' 1 (מרכז ערבי לתחבורה), בשיבוש התחבורה הערבית בדרכים, בליווי שיירות, ובפיצוץ קני פורעים (בשובו לפנות- בוקר מפעולה זו ובמוצאו את אמו כל עוד נפשה בה מרוב חרדה לגורלו, אמר לה: "אמא, אני חי, אל תדאגי, הגאולה קרובה לבוא"). בראשית האביב, כשהשכונה נדרשה לתת 25 אנשים ומפקד, הלך הוא במקום מפקד אחר שפחד ללכת ומאז שירת באחד הגדודים בחטיבת "כרמלי", אף כי הוצע לו לעבוד כמומחה בבית-חרושת לנשק. הוא פיקד על מגויסים מהעולים החדשים והשתתף בקרבות משמר העמק, בשחרור חיפה ובכיבוש עכו והגליל המערבי עד גבול לבנון. הוא חזר הביתה חולה, אך באין רופא צבאי ליד קצין העיר חזר לגדודו. על אף חולשתו השתתף בקרבות ראש העין. עם חידוש הקרבות לאחר ההפוגה הראשונה השתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן. הוא חצה את הירדן בפלוגה פורצת שהתבצרה בבנייני חווה ערבית מול אש תותחים והפצצות אוויריות של הסורים. הוא פרץ את הקיר שהתמוטט עליו ועל חבריו, חיפה על נסיגתם במקלע שבידו והצליח להציל אותם, אך הוא עצמו נפגע ונפל, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.