ויסמן, מרדכי

בן צילה וצבי-אריה, נולד ביום כ"ב בתמוז תרס"ח (21.7.1908) בעיירה רדזוכוב שבגליציה המזרחית למשפחת סוחרים אמידה וברוכת ילדים. מילדותו הצטרף לתנועת-נוער חלוצית ואת שנות התבגרותו בילה מחוץ לבית הוריו, בהכשרה לקראת העלייה לארץ, במקומות שונים בגליציה, כפועל חקלאי בעונות העבודה ובעבודות סבלות וחטיבת עצים בשאר ימות השנה. בשנת תרפ"ט עלה ארצה חרף התנגדות הוריו ועבד בקרית ענבים, בכיבוש העבודה העברית בפרדסי רחובות ונס ציונה וכפועל בניין בירושלים ובתל-אביב. הוא הצטרף לקבוצת המתישבים שיצאה בשנת תרצ"ג לעין ורד, בה רכש חלקת-אדמה, הקים את ביתו ונטע פרדס. תוך כדי כך הוסיף לעבוד כפועל שכיר בפרדס גדול בסביבה, שבעליו ישב בחוץ-לארץ, ושקד על עיבודו במסירות ומתוך התלבטויות בקשיי הזמן (חוסר ביטחון והיעדר הון) במשך כל שנות מלחמת-העולם השנייה עד למסירתו לידי בעליו שניצל משואת אירופה ועלה ארצה. במרוצת הזמן העביר את רכושו לקרן-הקיימת-לישראל והצטרף כחבר למושב עין ורד, בו היה תחילה תושב קבוע. במושב נודע כחבר מסור, מעורה ומקובל בחברה, נכון תמיד לעזרת הזולת וכאיש פעיל בחיי הציבור. הצטיין במידת הכנסת אורחים וביתו היה שוקק קרובי משפחה וידידים. מרדכי רקם יחסי שכנות טובה עם ערביי הסביבה ובא במגע עם נכבדי הכפרים, דבר שהיה לא פעם לתועלת הכלל (ברכישת קרקע, ענייני ביטחון וכו'). היה חבר הסתדרות העובדים ומפלגת פועלי ארץ-ישראל מיום היווסדה ונאמן ל"הגנה" מראשית צעדיו בארץ. מרדכי האמין אמונה בלתי-מעורערת בייעוד הציוני והרבה מזמנו ומרצו הקדיש להטפה מתמדת לעלייה בקרב משפחתו וידידיו, שחלק מהם עלה בידו להעלות ארצה ולכוון לחיי עבודה. מסירותו לזולת לא ידעה גבול, על-כן היה לאיש-אמונים לרבים ממכריו וכראש משפחה לכל קרוביו בארץ שהירבו לדרוש בעצתו. ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), למרות גילו ומצבו המשפחתי (אב לילד קטן ובעל לאישה הרה), הצטרף כרגם ליחידה שגויסה באופן דחוף לשם התקפה על הכפר טירה. פלוגתו התקדמה עד למבואות הכפר, אך נאלצה לסגת, משנתקלה בהתנגדות קשה מצד צבא עיראקי סדיר. תוך כדי נסיגה זו נפצע מרדכי ובכוחות עצמו הגיע עד סמוך לכפר הס, וליד גדר הכפר נמצא מת. למחרת, בשעת סתימת הגולל על קברו בעין ורד, הוכרז בתל-אביב על הקמת המדינה ואונייה אשר בה נמצאו אחיו ובני משפחתו התקרבה לחוף חיפה. אחרי מותו נולדה לו בת.