ויסמן, אנטולי בן-ציון

בן פטל ואידה. נולד ביום כ"ה בסיון תשט"ו (15.6.1955) בצ'רנוביץ שברוסיה. עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1969. למד בבית-הספר היסודי שבעיר-הולדתו וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון עירוני ד' שבתל-אביב. היה תלמיד חרוץ וממושמע ואהב במיוחד את המקצועות הריאליים. אנטולי סיים בהצלחה את בחינות- הבגרות והתכוון ללמוד רפואה לאחר שירותו הצבאי. מילדותו היה חובב-ספורט ובעיר-הולדתו היה חבר בארגוני-ספורט אחדים. הוא הצטיין בענפי הכדורגל והכדורסל והקדיש שעות רבות לאימונים. יחד-עם-זאת, הרבה לקרוא ספרים. אנטולי גויס לצה"ל באוגוסט 1973 והוצב לחיל-הרגלים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס חובשים-קרביים, נשלח לחטיבת גולני כחובש-פלוגתי. הוא היה חייל צייתן וממושמע וזכה לאהדה רבה של חבריו ליחידה ושל מפקדיו. ביום כ"ח בטבת תשל"ו (1.1.1976) נפל אנטולי בעת מילוי תפקידו במדבר-יהודה. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בתקופה שאנטולי שימש כחובש-פלוגתי היו החיילים מוקד לתשומת-לבו. הוא דאג לפתור את בעיותיהם ישירות עם המ"פ והרופא ולעתים גם עם המג"ד. החיילים והמ"כים לא היססו לפנות אליו בבעיות הטעונות פיתרון. שמו הועלה לא-פעם על שולחן ישיבות המפקדים כחובש מצטיין. הוא היה אח ורע לכולם ושימש דוגמה ומופת במעשיו ובמחשבתו. היה ציוני בנשמתו ובמעשיו. את עבודתו עשה בנאמנות וביושר". משה שמעוני, חבר ששירת אתו יחד בצבא, כותב: "ישבתי היום וחשבתי, מדוע בעצם אני לומד רפואה? מצאתי הרבה סיבות: לעזור לאנשים, להיות שותף להשגחה העליונה, סיפוק אישי וכו'. ופתאום בא לי בראש, שאני בעצם ממשיך את דרכו של אנטולי ז"ל, כמו שהיינו יחד בצבא: את דרכו – הדרך שהתחיל בה – אני רק ממשיך. אני יושב ולומד, מפני שהוא רצה את זה ושאף לזה, ואם הוא לא הגיע אז אני אגיע – לזכרו, וזוהי אחת הסיבות שאני לומד רפואה. משונה, אף אחד לא יבין זאת; אדם מקדיש שבע שנים מחייו להעלות את זכרו של חבר נפלא…" משפחתו תרמה פרוכת ו'יד' לקריאה בתורה בבית-הכנסת שבנוה-שרת.