ויסמונטסקי, חיים

בן גרשון ויונה. נולד ביום י"א באדר א' תש"ח (21.2.1948) בחולון, בעיצומה של מלחמת השחרור. למד בבית הספר היסודי על שם גורדון ובבית הספר התיכון על שם קוגל – שניהם בחולון. הוא אהב מאוד את משחק הכדורגל והיה מאוהדי קבוצת "הפועל" חולון. למרות שלא היה שאפתן בלימודים, הצטיין בהם, ביחוד בתחום המדעים המדוייקים והגיע בקלות להישגים. תכונותיו העיקריות היו טוב לב, ביישנות וענוותנות ובזכותן התחבב על כל חבריו. כאשר סיים חיים את לימודיו התיכוניים, המשיך ללמוד בטכניון העברי בחיפה, במסגרת העתודה האקדמית, והשתלב היטב בחיי הסטודנטים. גם שם הצליח יפה בלימודיו. הוא היה בעל תפיסה מהירה, כושר ניתוח מבריק ויכולת חשיבה, ואלה עזרו לו לקלוט ו"לעכל" את לימודיו, עד שגם בזמן הבחינות היה פנוי לשוחח עם מי שנזדמן לו, על כל נושא שבעולם – החל בספורט וכלה בחידושי המדע. חיים היה חבר טוב נכון לסייע לזולת ולעודדו בעת צרה ולכן היה מקובל על חבריו. מלבד תכונות אלו הצטיין בתכונה הנדירה של צניעות ובנטייה טבעית שלא להתבלט ולהתנשא על חבריו. בסוף אוגוסט 1967 גויס לצה"ל והוצב לחיל התותחנים. הוא סיים קורס קצינים ועבר השתלמות חילית. חבר ללימודים בטכניון כתב עליו, אחרי שנפל, כי הוברר לו שחיים קיבל את תפקידו בחיל התותחנים בהתלהבות והתעניינותו בחומר התיאורטי של תפקידו הצבאי לא הייתה פחותה מזו שגילה בלימודיו בטכניון. הוא נקשר לחיל תוך זמן קצר וציפה בקוצר רוח ליום בו יתמנה למפקד סוללה ויוכיח את יכולתו. אותו חבר מספר כיצד עבר חיים על פניהם ביום סיום הקורס, כשהוא עומד זקוף ברכבו. לאחר סיום הקורס נשלח לאיזור התעלה והוצב ביחידה אשר החזיקה בקו הראשון ונשאה את עיקר הנטל של המלחמה. כקצין תצפית קדמי השתתף בסיור המסוכן לאורך המוצבים בגיזרה הצפונית. סיור זה היה חשוף לעיני המצרים והם הפגיזו אותו במשך שעות ללא הפסקה. חיים דאג להוריו והיה מרגיע אותם בהעלימו מהם את מקום שירותו המסוכן ובאומרו כי הוא משרת רחוק מקו החזית וכי "תותחנים לא נמצאים בקו האש הראשון". ביום כ"ד באייר תש"ל (30.5.1970), יום לפני שעמד לקבל את תעודת הגמר "מוסמך למדעים בפיסיקה" בטכניון, נפל חיים בעת מילוי תפקידו מאש מארב אויב. על לימודיו בטכניון וגיוסו בצה"ל רשם חברו, סגן מ"ש, דברים המתארים את טיבו של חיים: "כסטודנט ידע חיים להפיק את מלוא ההנאה משהותו בטכניון, את שאיפתו לרכישת דעת מילא על ידי חומר הלימוד המגוון והמעניין ובמקביל ניצל חיים את מתקני הספורט והבידור שנמצאו למכביר בקמפוס. בתום ארבע שנים, הגיעה תקופה יפה זאת לסיומה וצה"ל גייס את חיים לחיל התותחנים. הגיוס לצבא, ובעקבותיו ההפסקה המאולצת בלימודים, נתקבל על ידי חיים ברוח טובה. התוכניות להמשך הלימודים נרקמו בזמן הפנוי. מדי פעם, במשך קורס קציני חיל התותחנים, תוך כדי שיחה על בעיות השעה, העלה חיים הרהורים ראשונים על אודות מעשיו בתום שירותו הצבאי. השירות בצה"ל בעיני חיים היה חובה, שיש למלאה בצורה הטובה ביותר. לחיים לא היה אופי של איש צבא ולא היו לו שאיפות בתחום הצבאי. עד ליום גיוסו לצה"ל היה נושא המלחמה זר לו. אבל ללימודים בקורס הקצינים התייחס ברצינות מרובה ועשה מאמצים רבים להכשיר עצמו לתפקידיו בצה"ל – – – " מפקד יחידתו כתב להוריו מכתב המציין את בנם שנפל ובו כתוב לאמור: "בנכם היה זמן קצר יחסית בגדוד, אולם גם בתקופה קצרה זאת הספיק להתבלט ולהיות אחד הקצינים האהובים ביותר בגדוד. השקט הנפשי שלו, מסירותו לעבודה והחיוך התמידי, אשר היה על פניו, שבו את לב החיילים וחבריו הקצינים. אף על פי שהיה קצין חדש בגדוד הוטל עליו אחד התפקידים האחראיים ביותר והוא עמד בהם בכבוד. חיילים שיצאו תחת פיקודו לסיורים, סיפרו על שלוות נפשו שהביאה להפגת המתיחות בין אנשי הסיור. גם הבנים שלמדו אתו בטכניון סיפרו על מצב הרוח הטוב שתמיד היה שרוי בו, תמיד היה מוכן להגיש כתף לחבר, אף פעם לא התלונן, גם במצבים קשים. תמיד עזר לחברו ולא היה איש שלא חיבב אותו. דמותו תישאר חקוקה על לב אנשי הגדוד". לבית הספר התיכון אשר בו למד חיים הכניסו חבריו ארון ספרים ללימודי הטבע המוקדש לזכרו; כן נקבע לוח לזכרו בבית הספר היסודי על שם גורדון, שבו למד; בבית הכנסת שבשיכון הוותיקים חרטו הוריו את שמו על לוח הנצחה ועל ארון הקודש.