ויסוצקי, נחמיה

בן אסתר ואבנר (מחיילי הגדוד העברי האמריקני במלחמת-העולם הראשונה שנשאר בארץ והתערה בה), נולד ביום כ"ד בתמוז תרפ"ט (1.8.1929), בירושלים. למד בגימנסיה העברית בירושלים ממכינה א' ועד לבגרות במגמה הספרותית אותה סיים בשנת תש"ז. נחמיה הצטיין בלימודיו, בהתנהגותו ובמידות תרומיות ביחס לחברים ולבני אדם בכלל. היה ממעט בדיבורים ומרבה במעשים טובים, בייחוד בעזרה לעניים ולעלובי החיים. בחיבוריו מתגלים עמקות ההסתכלות וההגות וכושר הביטוי הנאה. אך היתה לו שפת-ביטוי מיוחדת לו: שפת המוסיקה. בן שש התייצב לפני מורתו למוסיקה (מרת אלישבע קפלן) וניגן לפניה בפסנתר את "יצירתו החדשה ביותר": "סיפור על ילדה שתעתה ביער". הוא הפליא את שומעיו בהתפתחותו המוסיקלית הבלתי-מצויה, הן בחיבור (בין השאר חיבר מרש-אבל מושלם) והן בביצוע מוצלח בנשפי תלמידים, בקונצרטים וברדיו. אך גם התהילות והתשואות לא הוציאוהו מענוותנותו ומתמימותו. הפסנתר והספרים ריתקוהו, אבל הוא מצא שהות ועניין גם בחיי החברה של בני גילו ובפעילות בארגון "הצופים". בימי חופשת הקיץ היה יוצא עם חבריו לעבודה בקיבוצים והשתתף בהקמת יישובים חדשים בנגב. כבר בהיותו בן 15 נודע כמוסיקאי מושלם ובהיותו בן 16 התחולל בו משבר נפשי, תחת רושם צרות ישראל, נעילת שערי הארץ לפני פליטי החרב היהודים והתנכלות זרים למפעל תחייתנו – והפסיק את התעסקותו במוסיקה. "הפסנתר יוכל לחכות", אמר לקרוביו. "הארץ זקוקה ללוחמים ולא לאמנים". מאז הקדיש את שעותיו הפנויות לשירות העם והארץ, ואחרי סיום לימודיו בציונים טובים, יצא לשנתיים להכשרה מגויסת של "הצופים" בדפנה. שם נטה שכם לכל עבודה שהיא, אף במטבח, בשטיפת רצפות, ברפת ועם הצאן. נשא באורך-רוח ובסבלנות בקשיי העבודות שלא הורגל להן מתוך הבנת החובה הלאומית. באחרונה מצא את מקומו בטיפול בעצי-פרי והיה פעיל גם בוועדת-התרבות של ההכשרה. פרק נאה מחוויותיו במקום ההכשרה העלה ברשימותיו "כוחו של ניגון". האידיליה של חיי העמל במשק הופרעה עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ. בחורף תש"ח נשלח נחמיה לקורס ארצי של לימוד אמצעי מלחמה במלריה, שנערך בנתניה ועד תל-אביב הגיע, ובגלל הסכנות בדרכים לא יכול היה "לקפוץ" לביקור חטוף הביתה. בשובו מהקורס הוסיף להתאמן באימונים צבאיים ואת געגועיו הביתה הצפין ב"מקרר" עד בוא מועד. בינתיים יצא עם חבריו בחטיבת "יפתח" להתקפה על מצודת נבי-יושע. ההתקפה השנייה על משטרת נבי-יושע נערכה בליל 19-20 באפריל 1948. החבלנים פרצו את הגדרות, קרבו לבניין והחלו להניח את חומר הנפץ. תוך כדי כך התגלו והושלכו רימונים לעברם שגרמו לנפגעים. פינוי הנפגעים עיכב את הפיצוץ ובינתיים נפגעו לוחמים נוספים וביניהם החבלנים, והמטען לא הופעל. עם עלות השחר ניתנה הוראה לסגת. הנסיגה בוצעה תוך לחימה בכוחות אויב ניכרים שהוזעקו למקום ולכוח היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בנבי-יושע. לזכרו הוצאה חוברת תווים מיצירותיו בגיל 6-9, חוויות ותמונות מעולם הדמיון והמציאות של הילד – כדורים פורחים, גשם, ריקוד סיני, כוס גזוז, במדבר, בוקר, הרועה, מחלל, בלבול, בדיחה, המכשפה, שמורתו רשמה בתווים לפי נגינתו, מנגינות מקוריות ומשוכללות להפליא במבנה שלהן.