בן סוזי ויחזקאל. נולד ביום י"ט באלול תשל"ב (28.8.1972) בקרית ים, בן בכור למשפחה בת ארבעה ילדים. יצחק גדל בקרית ים ושם למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "סיני". הוא היה ילד שובב, פרוע ובעל מרץ, שאהב לטפס על עצים ועל גגות. האופי הסקרני שלו בא לידי ביטוי בפירוק מכשירים שהזדמנו לידיו, ונטייה זו התגלתה, לאחר זמן, בלימודי הפיסיקה ובצפייה בטלוויזיה בתוכניות מדע. את לימודיו בחטיבת הביניים ובבית- הספר התיכון, המשיך יצחק בישיבת "פרחי אהרון" שבקרית שמואל. הוא היה תלמיד טוב והצטיין בעיקר במקצועות המתמטיקה, המחשבים והפיסיקה. פעילויות רבות העסיקו אותו בשעות הפנאי, הוא שיחק בכדורגל ובבאולינג והרבה לקרוא וללמוד בנושאי דת ואמונה. היה פעיל בתנועת "בני עקיבא" בסניף קרית ים ובסניף קרית שמואל. בשנים האחרונות היה פעיל בתנועת "העם למען הגולן", הזדהה עם התנועה למען ארץ ישראל השלמה, והשתתף בהפגנות שארגנה. את אהבתו לארץ ביטא בטיולים בה, ובייחוד זכור מסע האופניים שערך מקרית ים לאילת. לאחר סיום בית-הספר התיכון וההצלחה במבחני הבגרות, התלבט יצחק בבחירה בין שירות צבאי ביחידת המחשבים של צה"ל, אליה התקבל, לבין לימודים בישיבת ההסדר "קרני שומרון", המשלבת גם שירות צבאי. הוא החליט ללמוד בישיבה ועשה בה חיל. בתחילת יולי 1991, גויס יצחק לצה"ל ועשה מסלול צבאי של טירונות ושירות בחיל המודיעין. מחודש אוגוסט 1992, שירת במסגרת של"ת ישיבות ולמד בישיבת "קרני שומרון". הוא היה גאה לשרת בצבא ואף גילה מוטיבציה גבוהה בתפקידו. חבריו של יצחק מספרים, שהיה בחור מוכשר, אידיאליסט ומשקיען, תלמיד מצטיין ושקדן, הוא היה בחור שמח, אהב לעזור לזולת והיה מחושב בצעדיו. בדברים לזכרו, כתב חברו, ציון אבירם: "יצחק היה בעל מחשבה עמוקה וחודרת. רצה לדעת הכול, ולחקור כל דבר ולו הקטן ביותר, וביחד עם זאת, ברגע שלא ידע דבר מסוים ונשאל על אותו נושא, ידע להגיד 'לא יודע' ו'אני אבדוק את הנושא'. מלבד ההשקעה והשקידה בלימוד התורה, ידוע היה יצחק גם בידיעות ה'חיצוניות' שידע וחקר, כגון: תופעות פיסיקליות שונות, פתרון בעיות לוגיות, ואף 'מבין' גדול היה בענייני הבורסה וייעץ בתחום זה למי ששאל… אפשר לומר על יצחק, שהאמרה 'תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל', היתה חלק אינטגרלי מחייו, ותמיד חשב איך לממש שילוש זה ולהביאו לחיי המעשה". המשך הלימודים הטריד אותו. הוא התלבט אם להמשיך ללמוד בישיבת "קרני שומרון" שנה נוספת, או לפנות לתחום לימודים אחר. קשר הדוק וחם היה לו עם בני משפחתו. הוא היה בן דואג ומסור ותמך במשפחתו בשעותיה הקשות, בייחוד באביו החולה. ביום ה' באדר א' תשנ"ה (5.2.1995), נפל יצחק בעת שירותו. בן עשרים ושתיים היה בנופלו. לבקשת המשפחה, הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי בצור שלום. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות – סיגלית ויונה ואח – אלי. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "…יצחק תואר על ידי מפקדיו כחייל רציני ומחושב, שאהב לעזור ולעשות מעשי חסד, והיה אהוד ומקובל על מפקדיו וחבריו כאחד". הרב אברהם רקנאטי, מורהו לתנ"ך בישיבת ההסדר "קרני שומרון", כתב בדברים לזכרו: "… הדברים, שבאו תחת הכותרת 'השגות ומסקנות שהשגתי' (שכתב יצחק) מגלים לנו נשמה גדולה, דרישות עצמיות חריפות ונוקבות, עמידה מול האמת במילואה, בשלמותה, ובתביעה מיידית של הופעת כל השלמויות. גילוי החסד שעשה, ומסירות הנפש במאבק על שלמות ארץ ישראל (כפי שחברים מספרים), משלימים ומאירים את גודל האישיות שלו מבחינת השאיפה העצומה לשלמות". בביטאון "מכרמי שומרון" של ישיבת ההסדר "קרני שומרון", גיליון 26, אדר תשנ"ו, הובאו דברים לזכרו.
