ויסבורט, יהונתן

בן פנינה (פרל) ופישל, נולד ביום כ' בתשרי תרע"ב (12.11.1911) בעיר בנדין, פולין למשפחה חסידית ציונית. תחילה למד ב"חדרים" ובבית-ספר עברי של "המזרחי" ואחר-כך עבד בחנות גדולה לחומרי-בניין ופעל בתנועת-נוער ציונית. עם חבריו יצא להכשרה ובה עשו את הניסיונות הראשונים בעבודה חקלאית וביצירת גרעין של חיים שיתופיים. לפי עדות חברים יהונתן הצליח במיוחד בהסתגלות לצורת-החיים החדשה. בשנת 1932 עלה ארצה עם חברים אחדים כחלוצי קבוצתם כתיירים ספורטאים ל"מכביה". הם החלו לעבוד בחולדה, ולאחר שנה, משהחלו מגיעים יתר חברי קבוצתם, הסתדרו זמנית ברחובות, ליד קבוצת שילר, ועבדו בעיקר בעבודה שכירה. כאן הצליח יהונתן בחישול רוח החברים החדשים ובשמירה על ליכודם והתמדתם בעמל ובמאמץ למען מטרתם המשותפת, אשר סוף-סוף השיגוה כשהתנחלו בקבוצת דגניה ב'. כאן נתגלה כאיש משק טוב ואחראי. היה עגלון טוב, טרקטוריסט מצוין, מומחה ליישור קרקעות, עבד במספוא וביתר עבודות המשק, ולבסוף – בנהגות. בשבתות היה מהשקדנים בלימוד ובהשתלמות רוחנית. כמה פעמים נבחר לוועדת החברים ומצא את אושרו ואת עתידו ועתיד ילדיו בקבוצה. רשימותיו היפות על ספרות וענייני החיים מעידות על רמה אינטלקטואלית ניכרת. משהחלה מלחמת העצמאות אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, הוסיף להוביל מזון לערים ואספקה למשק בעת שכבישי הארץ היו זרועים סכנות ומוות. ביום י"א בשבט תש"ח (22.1.1948), בשובו מהובלת מכונית מלאה כדי-חלב לירושלים, נפצע קשה כשהשיירה הגיעה לקסטל והותקפה מן המארב משני צדי הכביש. מתוך הסתכנות הוצא מקו-האש והובל לקרית ענבים ובדרך יצאה נשמתו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'. השאיר אישה ושלושה ילדים – שני בנים ובת. חורשת-אורנים שנטעוה אנשי דגניה ב' בט"ו בשבט, ארבעה ימים אחרי מותו, נקראה על שמו. קבוצתו העלתה את זכרו בחוברת מיוחדת.