וינשטיין, עמיקם

עמיקם, בן צפורה ודוד, נולד ביום כ"ז בשבט תש"א (24.2.1941) בחיפה. אביו, מילידי ראש פינה, הוא בן לאחת המשפחות הוותיקות בארץ. עמיקם עצמו גדל והתחנך בנהריה. עמיקם היה דמות ידועה ומוכרת היטב בקרב צעירי נהריה. את כל חייו, מילדותו ועד ליום מותו, בילה בעיר זו ובה גם הקים משפחה ובנה בית. גם רוב תושבי העיר המבוגרים הכירוהו והוקירוהו. כיוון שהיה חובב ספורט מושבע, בא במגע עם אנשים רבים מדי יום ביומו ובכל מקום רכש לו מכרים וידידים רבים, בזכות נועם הליכותיו. עמיקם היה ספורטאי למופת: הוא היה שחקן כדור רגל מצטיין, שהביא לא פעם לניצחון קבוצתו על יריבותיה וכן אהב לשמש כמציל בחוף הים. בקיץ היה מבלה את כל שעותיו הפנויות על שפת הים ופעמים אחדות זכה להציל אנשים מטביעה בים הסוער. עמיקם היה אדם שנעים לשוחח אתו ושנעים להיות במחיצתו. נוכחותו השרתה על סביבותיו אווירה נעימה ומסבירת פנים. רבים מידידיו נהגו לבוא אליו ולהתייעץ עמו. עמיקם ידע להקשיב במלוא תשומת הלב ומתוך הזדהות ואהדה למספר. הוא ניחן ביכולת להעניק לבן שיחו הרגשה, שאכן סיפורו הוא העניין החשוב ביותר ברגע זה. תמיד אפשר היה לפגוש בו מוקף חברים וביתו המה מידידים, שבאו לבקרו וליהנות מחברתו. עמיקם גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1959 והוצב לחיל החימוש. לאחר שסיים את הטירונות בהצלחה רבה, נשלח לקורס מכונאי כלי-רכב. הוא סיים את הקורס בהצטיינות והשתלם כמכונאי רכב בנזין. במשך כל תקופת שירותו מילא את כל חובותיו כחייל בהתמדה ובכישרון. הוא היה חייל ממושמע ובעל מקצוע מעולה. לא אחת זכה לשבחים מפי מפקדיו על העבודה שביצע. גם בצבא התחבב במהירות על מפקדים ועל חברים לנשק כאחד. בכל יחידה ששירת בה, היה הופך במהירות למרכז חיי החברה. בתום תקופת שירותו הסדיר השתחרר וחזר לעירו, נהריה. כעבור תקופה לא ארוכה נשא לאישה את לידיה חברתו וברבות הימים נולדו להם שני בנים, ארז ורונן. במשך כל השנים, המשיך עמיקם למלא את חובתו למדינה והיה יוצא לתקופות ארוכות של שירות מילואים. הוא השתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה, והצליח לצאת בשלום ממערבולת האש. במלחמת יום-הכיפורים נשלח עמיקם עם יחידתו להשתתף בקרבות הבלימה הקשים שניהלו כוחותינו בצפון נגד הצבא הסורי. הזחל"מ שמתוכו נלחם, נקלע להפגזה קשה, בעת שעסק בהעברת תחמושת ללוחמים בקווים הקדמיים. פגיעה ישירה של פגז פצעה שניים מחבריו לקרב והוא עצמו נהרג. עמיקם נפל ביום י"ט בתשרי תשל"ד (14.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. השאיר אחריו אישה ושני בנים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.