וינשטוק, צבי

בן חיה ודויד, נולד בדצמבר 1925 בווינה, בירת אוסטריה. נצר למשפחת אדמו"רים. הוא למד בבית-ספר עממי בווינה, וב"ישיבה" בעיר נויטרה, סלובקיה. בחודש דצמבר 1939 שולח אביו לדאכאו ונרצח שם על-ידי הנאצים. אחרי מות האב יצאו האם והבן בדרך ההעפלה לארץ. הם עלו בספינה על נהר הדנובה ובדצמבר 1939 הגיעו ליוגוסלביה. באביב 1941 עלה צבי בשיירה האחרונה שיצאה אז לארץ ואמו נשארה בנכר ועקבותיה נעלמו. בכפר-הנוער הדתי, שהתחנך בו עם עלייתו לארץ, הצטרף לגרעין קיבוצי ועימו עבר לקבוצת יבנה. בקבוצה התבלט כאיש-עבודה מושרש וכל שעה פנויה מעמל הקדיש להשלמת לימודיו. הוא ריכז את הפעולות התרבותיות של הקבוצה ופעל בהדרכת הנוער המקומי וחינוכו וגם של הנוער העזוב בירושלים. לבסוף עמד בבחינות הכניסה לאוניברסיטה, החל בלימודי החקלאות והפיסיקה והתמחה במיוחד באלחוט. כחבר ה"הגנה" אירגן רשת-האזנה מסודרת לשידורי המשוריינים הבריטיים וכן טיפל במערכת הקשר האלחוטי הצבאי בהר-הצופים. בחודש נובמבר 1947 עזב את לימודיו, פעל בעמדות הקדמיות בימין משה, בליווי שיירות ובשכלול אמצעי-הקשר. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של יום 13.4.1948 יצאה שיירה להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין- ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריסים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. צבי נפל ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948) בשיירה זו להר-הצופים, והובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות בסנהדריה