וינשטוק, יוסף (יוסי)

בן חנה ואברהם. נולד ביום כ"ח בכסלו תשל"ו (1.12.1975) בבני ברק. בן למשפחה בת שני ילדים. יוסי נולד אחרי ציפייה ארוכה, כשאחותו שרה היתה בת ארבע עשרה. יוסי למד בבית-הספר היסודי "מוהליבר" בבני ברק. מגיל צעיר בלט ביכולתו הלימודית הגבוהה במיוחד. בכיתה ה', לאחר מבחנים פסיכוטכניים, נמצא שהוא ילד מחונן, ולהוריו נאמר: "הוא שבר את כל התקרות". יוסי היה בעל הבנה מפליאה ותפיסה מהירה וחדה ואף נבחר להשתתף בחוג למחוננים באוניברסיטת בר אילן. "שיעורים ועבודות, שאחרים הזיעו בשבילם, יוסי היה משרבט כלאחר יד", אמרו עליו. יוסי המשיך את לימודיו במכינה בגבעת שמואל, תלמיד מוכשר, מלא שמחת חיים ומרץ, ובסיומה עבר ללמוד בישיבה בכפר הרואה. אחד מחבריו לחדר 106 בפנימייה כתב: "…היית מיוחד במינו ואני מוכן להישבע על כך שזאת לא סתם קלישאה שכותבים על אחד שנהרג. כולם ידעו – וינשטוק – זה וינשטוק! עם סוג ההומור המיוחד רק לו, עם האהבה והאיכפתיות מאחרים, עם הלבוש המגונדר והרומנטיקניות שלו. אני רק הייתי רואה את יוסי וכבר הייתי נשפך מצחוק…" סיפר חבר אחר: "…כשהיינו יחד בחדר וזה, הרבה בזכותו, היתה שנה מאוד תוססת ומלאת חוויות. תמיד היינו החדר הכי תוסס, רועש, מבולגן. …אני זוכר המון ויכוחים אידיאולוגיים עד השעות הקטנות של הלילה, ש'ההסדר' זו הדרך הנכונה, ויוסי לא קיבל זאת כמובן מאליו, אבל בסוף הצלחנו לשכנע אותו לפחות לנסות…" בהיותו תלמיד בישיבת כפר הרוא"ה הדריך ב"בבני עקיבא" בגבעת שמואל. זו היתה אולי פעם ראשונה שבישיבה סמכו ידיהם על הדרכה של תלמיד. הוא ליכד באישיותו גם נערים ונערות שכמעט נשרו מכל מסגרות של דת וחינוך מסודר. אחרי שנה בישיבת ההסדר "קרני שומרון", בסוף חודש יולי 1994, התגייס יוסי לצה"ל. יוסי שירת כטען-קשר בטנק בחיל השריון. יוסי היה גאה בתפקידו "וכשעמדת בתא הטנק הרגשת ש'הכל קטן עליך' – בלתי מנוצח…" תמיד אופטימי ושמח והחיוך הנפלא לא מש מפניו. חברו לפלוגה סיפר: "… כל שבת שנשארנו, אספנו את כל הדתיים למנין בערב שבת (ואם לא היו די דתיים היינו לוקחים גם חילוניים), וכרגיל, שליח הציבור שלנו היית אתה, יוסי – כל שבת סלסלת לנו בקולך הענוג את קבלת השבת…". ביום ג' באב תשנ"ה (30.7.1995) נפל יוסי בקרב בלבנון מפגיעת טיל, כשהיה חשוף בצריח. יוסי נפל במאבק על בטחון יישובי הצפון, בעת ירי מחבלים לעבר טנק באיזור מוצב "עישייה" שבדרום לבנון. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. בן תשע עשרה וחצי היה בנופלו. הותיר אחריו הורים ואחות – שרה, נשואה ואם לשבעה ילדים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "…יוסף תואר על ידי מפקדיו כחייל רציני, אשר ביצע את תפקידו במסירות ולשביעות רצון מפקדיו, אהב לעזור ולסייע לסובבים אותו והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד…" ובמכתבו למשפחה, סיפר מפקד היחידה: "…באימונים ובהכנות שקדמו לקו הפגין יוסי רמת שליטה בתרגולות ובהיכרות טובה עם השטח. יוסי יצא למשימתו האחרונה, כמדי יום בשבועות הקודמים, תוך היכרות עם הסיכונים אך בהתמדה, באומץ ובמסירות. …יוסי היה ידוע בין חבריו כאדם עליז ושמח, שניתן לסמוך עליו ונעים להיות במחיצתו. בחוכמתו ובעומק מחשבתו לקח את החיים בקלות והשרה סביבו אווירה של ביטחון…" אמו הוציאה לזכרו ספר שירים וציורים פרי עטה. בחוברת זיכרון לזכרו, "יוסי וינשטוק הי"ד" קובצו מכתבים שנכתבו למשפחה לאחר נפילתו. בגבעת שמואל, במקום לימודיו, נערך ערב לזכרו.