וינר, יונתן

יונתן (יונה), בנם-יחידם של פרידה ושמואל, נולד ביום ח' בטבת תש"ז (1.1.1947) במירזטשול שברוסיה ועלה ארצה עם משפחתו בשלהי שנת תשי"ט (1959). תחילה התגוררה המשפחה בקרית חיים ושם למד יוני בבית-הספר היסודי "מגינים". אחרי-כן המשיך וסיים בהצטיינות את לימודיו בבית-הספר המקצועי "אינטרנשיונל" במגמות חרטות ומכונאות. ב-1962 עקרה משפחתו מקרית חיים והשתקעה בקרית מוצקין. בתקופה זו נכנס יוני לתנועת נוער ואחרי-כן שימש בה כמדריך. הוא הרבה לצאת לטיולים עם חניכיו ובשיעורי ההדרכה שלו בלט במקוריותו. כשלימד את חניכיו על האדם הקדמון, אורח חייו ומנהגיו, "התחפש" לאדם קדמון כדי ליצור אווירה אמיתית, מעניינת ומושכת, וכך נלמד הנושא ונחרט בזיכרון חניכיו. הוא היה חבר למופת, מסור ונאמן מאוד ומוכן תמיד לעזור לזולת. הוא אהב את החיים, ידע לצחוק, לטייל ולהשתולל, אך יחד עם זאת היה נער רגיש וביישן, בעל כבוד עצמי ומקנא לכבודו. יונתן גויס לצה"ל במחצית מאי 1965 והוצב לחטיבת "גולני". לאחר סיום הטירונות נשלח לקורס מ"כים חי"ר ואחרי שסיימו בהצלחה נשלח להשתלם בקורס למדריכי ספורט. בתפקיד זה, של מדריך-ספורט, עשה יונתן עד תום שירותו הסדיר, בסוף 1967. לאחר השחרור התקבל יוני לעבודה במרכזת הטלפונים בקרית מוצקין. הוא השתתף בכל עבודות ההכנה להפעלת המרכזת ובסיומן עבד בה כטכנאי. הוא יצא ללימודי ערב ולמד שנתיים בקורס להנדסאים. חברו לעבודה כתב עליו: "יונתן בא לעבוד במרכזת הטלפונים בפרוס 1968. עד מהרה כבש את לבבות חבריו בהליכותיו הנוחות ובאדיבותו. הוא גם רכש מקצוע ועבר קורסים והשתלמויות והיה לטכנאי מצטיין. הוטלו עליו תפקידים רבים הדורשים ידע רב, יכולת ביצוע, חריצות והתמדה רבה, והוא מילא את כל הדרישות. למעשה רק עתה בהעדרו, אנו נוכחים לדעת מה רב היה העומס ומה רבה הייתה האחריות שהוטלה עליו ואותה ביצע ללא דופי. הוא הפך להיות אחד מעמודי התווך בהתגבשות החברתית של צוות העבודה, אשר במהרה היה לכעין משפחה. ואילו עתה כשאנו ניצבים לפני בעיה במסגרת העבודה, אנו חושבים 'יונתן' – ומחרישים". יוני יצא לתקופות של שירות מילואים ובהן עבר את חווית מלחמת ששת הימים, שנלחם בה בשתי חזיתות. לאחר המלחמה, בשנת 1969, השתלם בקורס מ"כים חרמ"ש והוצב ביחידת שריון מובחרת. אותה שנה גם נשא אישה והקים משפחה ובית. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס יוני ונשלח ליחידתו בדרום. לאחר שנלחמה יחידתו בקרבות הבלימה בחזית הדרום חצתה את תעלת סואץ לעברה המערבי ויצאה לכיבוש מתחם "אורחה" שליד איסמעיליה. במהלך הקרב נפגע יוני בחזהו, אולם מחמת הקרב הקשה ומטר הפגזים הכבד שנפלו מכל עבר, נבצר מחובש היחידה להגיע אליו כדי לטפל בו והוא נאלץ להמשיך בקרב. כשהגיע לאזור המתחם, נפגע הנגמ"ש שלו בפגז והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, בת והורים. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם שירת ביחידת שריון וביצע את תפקידו ביעילות ולשביעות רצון מפקדיו. הוא התבלט ברוחו החברתית וברצונו העז לעזור לחבריו". משפחתו ריכזה מדברי חברים, מפקדים ובני המשפחה על דמותו של יונתן; שמו נכלל בחוברת זיכרון לחללי היחידה שלו ובחוברת זיכרון לחללי קרית מוצקין, מקום מגוריו; כן חקוק שמו על לוח-זיכרון, שנקבע על בניין מרכזת הטלפונים בקרית מוצקין והוקמה ספרייה על שמו במרכזת הטלפונים שעבד בה.