וינקלר, בעז (בוזיק)

בן לאה ואהרן-צבי, נולד ביום כ"ט באייר תרפ"ו (13.5.1926) בירושלים. בן תשעה חודשים נתייתם מאביו. הוא למד בבית- הספר "תחכמוני" בירושלים והמשיך ללמוד בגימנסיה העברית שם. בנעוריו עסק באוסף של צמחי הארץ, מאובניה ועתיקותיה. עם בני כיתתו יצא מדי קיץ למחנות עבודה ואימונים. את שנת- שירותו (1943) עשה בדגניה ב' ובעין גב ובסוף אותה שנה נתקבל כסטודנט לטכניון העברי בחיפה וסיים בו את חוק לימודיו כמהנדס-בניין ב-1947. היה פעיל באגודת הסטודנטים והשתתף בהוצאות הספרותיות שלה. כבוגר מצטיין קיבל בסוף 1947 משרת אסיסטנט במעבדה ההידרולוגית של הטכניון. היה בדעתו להמשיך את השתלמותו בהידרולוגיה. בועז היה חבר ה"הגנה" עוד בתקופת לימודיו בגימנסיה הירושלמית. לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות ביום 29.11.1947, מילא תפקידי שמירה בכרמל ובמרכז המסחרי הישן. בחודש פברואר 1948 חזר לירושלים לשם שירות מלא ושם נתמנה קצין אחראי לביצורים בשכונת ימין משה הישנה, שכונת שמאע ובית טאנוס. הוא תיכנן את הביצורים והוציאם לפועל. תיכן, בנה והכניס לשימוש בגזרותיו פריסקופים, זרקורים מחוסנים מפני פגיעות ומוקשים מאולתרים. הוא גם ניסה להתאים מרגמה של שני אינצ'ים לירייה במסלול שטוח, לשימוש כנשק נ"ט. הוא השתתף בכיבוש הר ציון, תיכנן את ביצוריו והוציאם לפועל. עם גדוד "הפורצים" השתתף בפריצת שער ציון ובראשית ההפוגה הראשונה השתתף במשך זמן קצר בסלילת כביש "בורמה". בצהרי יום השבת, כ' בסיוון תש"ח (26.6.1948), נחלץ לעזרת כמה מאנשיו שנכנסו לשטח ממוקש ליד שער ציון. בשעת פינוי המוקשים התפוצץ אחד מהם ובהתפוצצות זו נפצעו שלושה, שניים באופן קל ובועז, מצילם – פצעים אנושים. הוא הועבר לבית-חולים ומת שם בו ביום. נקבר בסנהדריה. ביום ט' בחשוון תשי"ב (8.11.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.