וינטר, זלמן

בן רחל ומשה, נולד ביום ח' בחשוון תרפ"ט (22.10.1928) בתל- אביב. הוא סיים את בית-הספר העממי "יסוד המעלה" ושנתיים למד בגימנסיה "נורדיה". מחוסר אמצעים הפסיק ללמוד והמשיך בהשתלמות עצמית. בשבתו על ספסל-הלימודים היה מתעמק בדברי הנביאים וחזונם ומוריו ומחנכיו תלו בו תקוות מזהירות. עמל בן עמלים, גדל בעוני והלך לעבוד אך לא פסק ממשנתו. זלמן המשיך ללמוד בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. בימים עבד ובלילות למד. כחניך תנועת "גורדוניה" ומדריך ב"תנועה המאוחרת" יצא להגשמה ולהגנה. בן 15 הצטרף ל"הגנה" ומאז נשא באהבה ואמונה בעול כל מצוותיה וחובותיה. כל ימיו התלבט בין חובותיו למשפחת המגשימים לבין דאגותיו לבית הוריו, שהיה קשור אליו בכל נימי נפשו ולבו עד שלבסוף הצטרף לקיבוץ מעיין ברוך ותיכן תוכניות להביא אליו גם את הוריו. כאן עבד בענפי המשק השונים, בבניין, ובעיקר במקצועו – המסגרות – שאהבו ושאף להתמחות בו. במכתביו הרבים להוריו סיפר באהבה על כל דבר קטן וגדול מהנעשה במשק ובמסגריה, כי מעורה היה בכל הווייתו בחברה ואהוב עליה מאוד. ביום ב' בטבת תש"ח (15.12.1947) נסע בעגלה בדרך בין מעיין ברוך לכפר גלעדי, בצאתו להשתלמות מקצועית, והותקף לפתע על-ידי כנופיה שארבה לו. חבריו, שאצו לעזרתו, מצאוהו הרוג, כשגופו מכסה ומגן על ילד שהוביל לבית-הספר. הנער ניצל. עקבות רוצחיו הוליכו לכפר הערבי חסאס ובפעולת-עונשין, שנערכה על-ידי ה"הגנה", פוצצו שני בניינים ונהרגו עשרה אנשים. זלמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. זכרו הועלה על דפי הספר "על-מות", שהוצא על-ידי קיבוצו לזכרם של חללי מעיין ברוך.