וינברנד, אביגיל

בת חיה ובצלאל. נולדה ביום ב' בסיוון תרפ"ז (2.6.1927) בחיפה. הוריה אנשי העליה השלישית, באו מפולין בשנת 1925 והיו בין ראשוני המתיישבים בשכונת נוה-שאנן שבכרמל המזרחי. תנאי החיים בארץ היו אז קשים. אבי המשפחה היה מובטל ורק מאוחר יותר הצליח להתקבל לעבודה ברכבת בתנאי-עבודה ירודים. גם האם נאלצה לסייע בפרנסת המשפחה וכך נשאה אביגיל לבדה בעול הבית והגינה שלידו וגם השגיחה על אחיה הצעיר. תחילה למדה בבית הספר העממי שבשכונת מגוריה ואחר-כך בגימנסיה "ביאליק" ובבית הספר לפקידות "במעלה". היתה תלמידה חרוצה ומסודרת עבדה כחניכה בבית הספר לעבודה ולמסחר על יד הטכניון בחיפה. ובגיל 18 התקבלה לעבודה כפקידה בטכניון. בצד לימודיה ועבודתה היתה פעילה ב"מחנות העולים" ואחר-כך ב"נוער העובד". כבת להורים חברי ה"הגנה" שהחדירו בה את רוח ההגשמה הציונית, הצטרפה גם היא לשורות ה"הגנה" ובמסגרתה גם עברה קורס לעזרה ראשונה ושימוש בסוגי-נשק שונים. מדריכת הקורס היתה אמה שלה ועמה גם השתתפה מאוחר יותר בסידרת אימונים ביערות הכרמל. אביגיל נטלה חלק פעיל במשימות מגוונות של ה"הגנה". כמו כן השתתפה אביגיל בסידור מעפילי עתלית בבתים, בהפגנה נגד מאסר אנשי ביריה, בעזרה למשק יגור, ובעבודות הדפסה עבור האירגון. ביום ט"ז באב תש"ו (13.8.1946) העלו הבריטים בכוח מעפילים מהאניות "יגור" ו"הנרייטה סאלד" שהגיעו לחופי חיפה, לאניות הגירוש "אמפייר הייווד" ו"אמפייר רייוול" להעביר את המעפילים לקפריסין. המעפילים גילו התנגדות עזה לגירוש והצבא השתמש בסילוני מים קרים כדי להחליש התנגדותם. כדי למנוע התקהלויות והפגנות-זעם מצד יהודי חיפה הוכרז עוצר בחלקים היהודיים של העיר. "קול ישראל", תחנת השידור של ה"הגנה" קרא להפר את העוצר ולהתארגן נגד גירוש האניות לקפריסין. אביגיל ואמה היו בין הנענים לקריאה, ונטלו עמן תיק עזרה ראשונה וירדו מנוה שאנן לרחוב התבור שבהדר הכרמל. עד מהרה היו חלק מהמון שצעד באומץ לקראת החיילים הבריטיים המזויינים. החיילים פתחו ללא אזהרה, ביריות לכל עבר. אביגיל היתה בין שלושת הצועדים שנורו ונהרגו באותה הפגנה. כדור פגע בלבה. כל נסיונותיה של האם להצילה עלו בתוהו והיא מתה בדרכה לבית החולים. בת תשע עשרה היתה במותה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות של חיפה. הניחה הורים ואח. מנהל הטכניון ש. קפלנסקי, שספד לה למחרת ההלוויה. אמר בין השאר" …גדלה והתפתחה לעלמה מלאת חן יהודי וכוח-חיים תוסס, והבטיחה להיות גפן-אדרת, והנה בצאתה עם אמה להפגנה נגד גירוש פליטי החרב נפלה מכדור רצחני… הכדור פגע בלב כולנו… אביגיל תירשם על לוח קורבנות הטכניון, עובדיו וחניכיו". פרקי חייה הונצחו בחוברת זיכרון.